מה הם השרפים? האם המקרא רומז שמלאכים יכולים ״להתחבר למבנה אחד״?

מן השרפים וארבע החיות, דרך חיית צורר המשיח, ועד שה האלוהים: לאיזו צורה יכולים חיים נבראים להבשיל בסופו של דבר?

---

לקוראים יהודים ולמאמינים בתחילת דרכם｜שני מושגי רקע פשוטים, אפשר לדלג

שרפים

״שרפים״ (Seraphim; בעברית: שְׂרָפִים) הם סוג מיוחד מאוד של ישויות שמימיות נבראות במקרא.

ישעיהו ו׳ מתאר אותם כבעלי שש כנפיים, העומדים סמוך לכס האלוהים וקוראים זה אל זה:

״קדוש, קדוש, קדוש!״

לכן בהבנה הנוצרית המסורתית,

השרפים קשורים בדרך כלל באופן הדוק אל:

קדושת אלוהים,

עבודת הקודש,

טיהור,

וכס האלוהים.

---

כרובים

״כרובים״ (Cherubim; בעברית: כְּרוּבִים) הם סוג חשוב נוסף של ישויות שמימיות נבראות במקרא.

הם מופיעים לראשונה:

בכניסה לגן עדן, כשהם שומרים על הדרך לעץ החיים.

לאחר מכן הם מופיעים גם:

במשכן,

בארון הברית,

במקדש שלמה,

ובחזונות יחזקאל.

יחזקאל י׳ אף מזהה במפורש:

שהחיות שראה קודם לכן

הן:

כרובים.

הערת תרגום:
המאמר המקורי נכתב בסינית. אם קיימת אי־התאמה בין התרגום העברי לבין המשמעות המקורית, המשמעות הסינית היא הקובעת.

---

1. כיצד הנצרות המרכזית מבינה בדרך כלל את השרפים?

אם שואלים:

״מה הם שרפים?״

רוב הנוצרים יחשבו תחילה כנראה על:

ישעיהו ו׳.

הנביא רואה:

את האדון יושב על כס רם ונישא,

ושולי מעילו ממלאים את ההיכל.

שרפים עומדים מעליו.

לכל אחד מהם:

שש כנפיים.

בשניים הוא מכסה את פניו,

בשניים את רגליו,

ובשניים הוא עף.

והם קוראים זה אל זה:

״קדוש! קדוש! קדוש! YHWH צבאות; מלא כל הארץ כבודו!״

אחד השרפים גם לוקח גחלת מן המזבח,

נוגע בפיו של ישעיהו,

ומכריז שעוונו הוסר.

לכן ההבנה המסורתית בדרך כלל רואה בשרפים:

ישויות שמימיות גבוהות מאוד,

הקרובות לאלוהים,

קשורות לקדושה,

לעבודת הקודש,

לאש,

ולטיהור.

הבנה זו כשלעצמה אינה בעייתית.

אבל כאשר ממשיכים אל העברית המקראית,

הדבר נעשה מעניין יותר.

---

2. המילה ״שרף״ מופיעה במקרא עוד לפני ישעיהו ו׳

המילים העבריות:

שָׂרָף／שְׂרָפִים

saraph／seraphim

אינן מופיעות לראשונה רק בישעיהו ו׳.

כבר בתקופת נדודי ישראל במדבר,

במדבר כ״א מתאר:

שהעם מרד,

התלונן נגד אלוהים ונגד משה,

ואז YHWH שלח בתוך העם:

״נחשים שרפים״.

המילה המתורגמת שם כ״שרפים״

היא מאותו שורש:

saraph.

לאחר מכן אלוהים גם מצווה על משה:

לעשות:

שָׂרָף

ולשים אותו על נס.

לכן, ברמת המילה העברית בלבד,

״שרף״ כבר קשור עמוקות אל:

בעירה,

אש,

ונחש.

---

3. אין פירוש הדבר שנחשי במדבר מזוהים במפורש עם השרפים בעלי שש הכנפיים של ישעיהו

צריך להבחין כאן היטב.

המחקר המרכזי אינו אומר:

שמפני שבמדבר מופיע saraph

ובישעיהו מופיעים seraphim,

מכאן:

״הנחשים במדבר היו אותם מלאכי שרף שראה ישעיהו.״

אותה מילה עברית יכולה לשמש:

במשמעויות שונות בהתאם להקשר.

לכן מה שאפשר להוכיח ישירות מן הטקסט הוא:

שהמילה saraph קשורה לדימוי של:

בערה／אש／נחש.

האם קיימת גם זיקה עמוקה יותר לעולם הרוח?

זו כבר:

רמת השערה נוספת.

---

4. ייתכן שלא צריך למהר ולראות בקשר הלשוני הזה צירוף מקרים בלבד

שיאו־יאנג סבור:

שאם חזונות השמים במקרא אינם רק:

סמל מופשט,

אז העובדה שהשרפים ונחשי־האש קשורים לאותה מילה

עשויה לא להיות חסרת משמעות.

לפחות נשארת אפשרות:

שהצורה השמימית המקורית של השרפים כוללת באמת מאפיינים של אש, נחש או חיים מתפתלים.

הדבר אינו חייב להיות זהה לדימוי האמנותי המאוחר של:

דמות אנושית יפה

בעלת שש כנפיים.

ייתכן שהשרפים הם מלכתחילה:

סוג של חיים שמימיים מיוחדים מאוד,

זוהרים מאוד,

ואולי אף בלתי־אנושיים מאוד במראם בעיני אדם.

---

5. כאן נשברת תחילה תפיסה מוטעית חשובה: צורת נחש אינה שווה רשע

נקודה זו חשובה מאוד.

נוצרים יכולים בקלות ליצור בתודעה קשר:

הנחש בגן עדן,

התנין הגדול,

הנחש הקדמוני,

השטן

ולכן:

נחש＝רשע.

אבל אם השרפים עצמם באמת קשורים לדימוי נחש־אש,

הנוסחה הזאת אינה יכולה לעמוד.

מפני שהשרפים בישעיהו:

אינם רוחות רעות.

להפך,

הם עומדים סמוך לכס האלוהים וקוראים:

״קדוש! קדוש! קדוש!״

לכן:

צורת נחש אינה קובעת אם ישות היא קדושה.

בדיוק כפי:

שצורה אנושית אינה מבטיחה שאדם קדוש.

מה שקובע את הכיוון

אינו המראה,

אלא:

אחרי מי בוחר אותו יצור ללכת לבסוף.

---

6. הופעתם הראשונה של הכרובים הולכת במסלול שונה לחלוטין

לפי סדר הסיפור המקראי,

הכרובים מופיעים לראשונה:

בגן עדן.

לאחר חטא אדם וחוה,

אלוהים מגרש אותם מן הגן

ומציב במזרח גן עדן:

כרובים

ואת:

להט החרב המתהפכת,

כדי לשמור על הדרך לעץ החיים.

לכן התפקיד הראשון שמציגים הכרובים הוא:

שמירה על התחום המקודש.

לעומת זאת,

כאשר קו ה־saraph מופיע בעוצמה במדבר,

הוא קשור אל:

פגיעה במורדים

והוצאה לפועל של משפט.

אלה שני מסלולים שונים מאוד.

---

7. הכרובים והשרפים דומים במובן מסוים ליהושע וכלב

שיאו־יאנג סבור:

שאפשר לראות בהם מעין תמונת־מראה מעניינת.

כרובים אינם שרפים.

שני הסוגים שונים במהותם.

בדומה ל:

יהושע וכלב.

שני אנשים שונים,

תפקידים שונים,

חוויות חיים שונות,

אבל שניהם:

נאמנים עד הסוף במקום שניתן להם.

הכרובים נוטים יותר אל:

שמירה,

נשיאה,

כס,

ונוכחות אלוהים.

השרפים מעלים יותר אסוציאציות של:

אש,

ביצוע,

טיהור,

מלחמה,

וקדושה.

תפקידים שונים,

אך אפשר ששני המסלולים נעים לאותו כיוון:

להתקרב יותר ויותר אל אלוהים.

---

8. הכרובים עוברים משמירת גן עדן ועד לכס האלוהים

התפתחות תפקיד הכרובים בהמשך המקרא ראויה לתשומת לב.

בגן עדן,

הם:

שומרים.

במשכן ובארון הברית,

הכרובים כבר מופיעים ישירות ליד:

הכפורת

ומרכז נוכחות אלוהים.

במקדש שלמה,

הם שוב קשורים עמוקות אל:

קודש הקודשים.

ואז בספר יחזקאל

מופיעה תמונה מדהימה הרבה יותר.

9. ארבע החיות שיחזקאל ראה הן כרובים

יחזקאל א׳ מתאר ארבע חיות שמימיות מיוחדות.

יש להן:

כנפיים,

פנים שונות,

רגליים מיוחדות,

ותנועה מסונכרנת באופן קיצוני.

והן קשורות יחד עם:

אופן בתוך אופן,

כבוד אלוהים,

והכס

למערכת חזונית שלמה.

בפרק י׳ יחזקאל מזהה אותן במפורש:

החיות האלה הן הכרובים.

לכן אין מדובר:

בהשערה מאוחרת בלבד.

הטקסט עצמו קושר:

את ארבע החיות

עם:

הכרובים.

---

10. לפי שיאו־יאנג, ארבעת הכרובים הועלו בהמשך להיות ״כס חי״ של אלוהים

שיאו־יאנג אינו נוטה להבין את חזון יחזקאל כ:

אלוהים היושב על כיסא רגיל,

כאשר ארבעה מלאכים פשוט עומדים לידו.

הוא רואה את התמונה יותר כך:

ארבעת הכרובים עצמם מרכיבים כס／מרכבה／מבנה נשיאה חי של אלוהים.

הם אינם אלוהים.

הם עדיין:

חיים נבראים.

אבל הם יוצרים יחד עם:

האופנים,

הרוח,

הכבוד,

והכס

מבנה משולב מאוד.

אלוהים יושב מעל הכס,

וארבעת הכרובים נעשים:

הכס החי הנושא את כבודו.

---

11. ייתכן שנאמנות משנה את המקום שחיים מסוגלים לשאת בסופם

אם הבנה זו נכונה,

התפתחות הכרובים נעשית מעניינת מאוד.

בתחילה:

שומרים על גן עדן.

אחר כך:

מתקרבים לארון הברית ולקודש הקודשים.

ולבסוף:

נעשים חלק מן הכס עצמו.

לכן שיאו־יאנג סבור:

שארבע החיות לא בהכרח היו כבר מראשיתן

בצורתן הסופית.

ייתכן יותר:

שאחרי שהוכיחו נאמנות, הן הועלו למקום הקרוב עוד יותר לאלוהים.

הנקודה העיקרית כאן אינה:

״מלאכים קיבלו קידום.״

אלא:

נאמנות יכולה להבשיל חיים

עד שהם מסוגלים לשאת:

כבוד הקרוב יותר לאלוהים.

---

12. ייתכן שגם השרפים עברו מסלול הבשלה דומה, אך שונה

אם מסלול הכרובים הוא:

שמירה → קודש הקודשים → כס חי,

ייתכן שלשרפים יש מסלול אחר.

מתוך הדימויים של saraph:

אש,

נחש,

ביצוע,

פגיעה,

אנחנו מגיעים בישעיהו ו׳

לשרפים העומדים:

לפני כס האלוהים.

ותפקידם שם נראה כאילו עבר שינוי מעניין.

קודם לכן דימוי ה־saraph נקשר אל:

פגיעה במורדים ובטמאים,

ואף למוות.

אבל בישעיהו,

שרף לוקח גחלת מן המזבח

כדי:

לטהר אדם שחזר בתשובה והודה בטומאתו.

---

13. אותו שרף ואותה ״אש״ עוברים משיפוט הטומאה גם לטיהור מי שמוכן לחזור

שיאו־יאנג סבור:

שהדבר עשוי לרמוז:

שהשרפים היו במקור יותר כמו:

חלוצים／לוחמים／מבצעים.

אבל מתוך נאמנות

הם הועלו להיות:

מפקדים סמוך לכס.

הם כבר אינם רק:

מוציאים לפועל משפט.

הם גם משתתפים ב:

טיהור,

שיקום,

ועבודת קדושת אלוהים.

בגרות אינה רק יכולת חזקה יותר; היא גם מעבר ממי שיודע רק לבצע משפט, אל מי שיודע להשתתף בקדושה גם בטיהור ובשיקום.

---

14. המשותף האמיתי לכרובים ולשרפים אינו המראה אלא הנאמנות

כך שתי קבוצות המלאכים יוצרות מקבילה יפה.

כרובים:

מן השמירה

אל הכס.

שרפים:

מן הביצוע

אל העמידה סמוך לכס.

לכן הדבר החשוב באמת אינו:

מי יפה יותר,

למי יותר כנפיים,

או מי נראה בדרגה גבוהה יותר.

הדבר החשוב באמת הוא:

כיצד הם משתמשים ברצונם החופשי.

זו בדיוק אחת משאלות היסוד של:

בגרות החיים.

---

15. לפי המודל של שיאו־יאנג, השטן עצמו היה מלאך בכיר ברמת כרוב

הנצרות המסורתית מרבה לקרוא את יחזקאל כ״ח,

שמדבר במישרין על מלך צור,

גם כקטע המשקף ברובד נוסף את:

זהותו המקורית של השטן.

לא כל החוקרים מסכימים לקריאה דו־שכבתית כזאת,

מפני שהנמען הישיר הוא קודם כול:

מלך צור.

אבל במודל של שיאו־יאנג,

השטן היה במקור:

מלאך בכיר ברמת כרוב.

הדבר הופך את התמונה למעניינת עוד יותר.

מפני שארבע החיות עצמן שייכות גם הן:

לרמה גבוהה מאוד של כרובים,

ובכל זאת הן לא נפלו.

לכן:

דרגה גבוהה אינה מובילה בהכרח לנפילה.

---

16. וגם דרגה בינונית או נמוכה אינה הופכת חיים לבטוחים יותר

ההפך נכון באותה מידה.

חיים אינם נעשים צנועים באופן אוטומטי רק מפני:

שמקומם נמוך יותר,

כוחם קטן יותר,

או כבודם חלש יותר.

יצור גבוה יכול להיות נאמן,

ויכול גם להתגאות.

יצור נמוך יכול להיות נאמן,

ויכול גם למרוד.

לכן:

דרגה אינה בגרות.

בדיוק כפי שבקהילה:

תפקיד אינו בגרות,

מתנה רוחנית אינה בגרות,

וגם ידע אינו בגרות.

הבגרות האמיתית עדיין נמדדת לפי:

האופן שבו חיים בוחרים לבסוף להגיב לאלוהים.

---

17. לכן אי אפשר לקבוע קדושה לפי צורה או דרגה

עד כאן אפשר להגיע לשתי מסקנות חשובות:

צורת נחש אינה שווה רשע.

וכן:

דרגה גבוהה אינה שווה נאמנות.

השרפים יכולים לשאת דימויי נחש,

ובכל זאת להיות קדושים מאוד.

השטן יכול היה להשתייך לרמה גבוהה מאוד,

ובכל זאת לבחור במרד.

לכן השאלה המקראית החשובה באמת אינה:

״איך אתה נראה?״

אלא:

״לאיזה סוג של חיים אתה נעשה בסוף?״

---

18. פרשנות סמלית רבה מניחה מראש כיוון מסוים

כאן מגיעים לשאלה גדולה יותר.

חוקרים רבים מפרשים חזונות כמו:

יחזקאל,

דניאל,

זכריה,

והתגלות

כמי שמשתמשים ב:

חיות ארציות,

מלכים,

צבאות,

כסאות,

מדינות,

ומערכות פוליטיות

כדי לתאר:

דברים שמימיים שאדם אינו מסוגל להבין ישירות.

להבנה הזאת יש היגיון רב.

מפני שבני אדם באמת צריכים להשתמש:

בשפה מוכרת

כדי לתאר דברים לא מוכרים.

19. אבל ייתכן שהכיוון בין שמים לארץ הפוך

שיאו־יאנג סבור:

שבמקרים רבים ייתכן יותר:

לא שהשמים דומים לארץ, אלא שהארץ דומה לשמים.

כלומר:

ייתכן שלא בני האדם ראו תחילה:

אריה,

נשר,

נחש,

כס,

מלך,

צבא,

ובריתות,

ואז הנביא השתמש בהם לתיאור עולם הרוח.

ייתכן שהשמיים כבר הכילו קודם לכן:

חיים,

סדר,

צורות,

ומערכות יחסים אמיתיות,

והבריאה הארצית משקפת אותן מאוחר יותר.

---

20. התמונות הארציות יכולות להיות מלכתחילה צל של אב־טיפוס שמימי

אם אלוהים הוא:

בורא השמים והארץ יחד,

אז אין שום דבר מוזר בכך שקיימים:

דפוסים מקבילים

בין שמים וארץ.

לכן ייתכן:

שהאריה לא היה קודם כול חיה ארצית

שלאחר מכן האדם השתמש בה כדי לתאר ישות שמימית.

אלא:

שהאריה הארצי עצמו משקף

אב־טיפוס שמימי קדום יותר.

כך ייתכן גם לגבי:

נחש,

נשר,

שור,

צורה אנושית,

כס,

צבא,

ושלטון.

לכן:

סמל אינו חייב להיות בדיה; סמל יכול לצמוח מאב־טיפוס אמיתי.

---

21. דניאל אפילו מראה במפורש שמאחורי מדינות קיימים כוחות רוחניים

דניאל י׳ חשוב מאוד כאן.

לאחר תפילתו של דניאל,

שליח שמימי מסביר:

ששר מלכות פרס

עמד נגדו.

לאחר מכן מוזכר גם:

שר יוון.

ובמקביל:

מיכאל

מצטרף למאבק.

זה לפחות מראה:

שהמקרא אינו רואה:

פרס

ויוון

רק כישויות פוליטיות ארציות.

מאחורי האימפריות הארציות

קיימים גם:

כוחות רוחניים אמיתיים.

---

22. לכן ״החיה מסמלת מדינה״ ו״החיה יכולה לשקף רוח רעה אמיתית״ אינם סותרים זה את זה

מישהו יכול להתנגד ולומר:

״אבל החיות בדניאל ובהתגלות מסמלות בבירור מדינות, שלטונות ושליטים.״

שיאו־יאנג אינו שולל זאת.

השאלה היא:

אם חיה מסמלת מדינה, האם מכאן שאין מאחוריה שום ישות רוחנית אמיתית?

שתי הרמות יכולות להתקיים יחד.

בארץ:

מדינה,

אימפריה,

אדם,

מערכת.

ובעולם הרוח:

חיים חשוכים מקבילים,

המשפיעים,

מכוונים,

ואולי אף דוחפים מאחור.

---

23. אולי לא הרוחות הרעות דומות לפוליטיקאים, אלא שפוליטיקאים נעשים דומים יותר ויותר לרוחות הרעות

אם הדבר נכון,

אפשר להפוך שוב את כיוון ההשוואה.

ייתכן שלא בני אדם המציאו קודם:

מאבקי כוח,

בריתות,

בגידות,

ניצול,

ועסקאות פוליטיות,

ואז הנביא תיאר כך רוחות רעות.

ייתכן יותר:

שהעולם הרוחני שנפל כבר הכיל את לוגיקת הכוח הזאת, ושליטים ארציים פשוט התחילו לשקף אותה.

כלומר:

לא הרוחות הרעות דומות לפוליטיקאים של הארץ.

אלא:

הפוליטיקאים הארציים עלולים להתחיל לחיות את צורת החיים שכבר קיימת בעולם הרוח שנפל.

---

24. בשלב הזה ״החיה״ אינה רק תמונה פוליטית, אלא גם תוצאה של הבשלה שלילית

כאן חוזרים לציר המרכזי של המאמר:

בגרות החיים.

בסינית המילה ״בגרות״

נושאת בדרך כלל משמעות חיובית.

היא מזכירה:

יציבות,

שלמות,

והשתפרות.

אבל דימויי המקרא מראים:

שחיים יכולים להבשיל לשני כיוונים הפוכים לחלוטין.

בהתגלות י״ד מופיעים יחד:

קציר שהבשיל,

וכן:

ענבים שהבשילו לחלוטין.

הראשון יכול להזכיר:

חיים השייכים לאלוהים שהגיעו להבשלה ולקציר.

ואילו הענבים נכנסים:

לגת חרון אלוהים.

לכן שיאו־יאנג סבור:

ש״בגרות״ כאן אינה בהכרח:

להיעשות טוב יותר.

אלא:

חיים שמגיעים לבסוף לצורה שאליה כיוונו בחירותיהם לאורך זמן.

חיים יכולים להבשיל יותר ויותר ב:

קדושה,

נאמנות,

ודמיון למשיח.

אבל הם יכולים גם להבשיל יותר ויותר ב:

אנוכיות,

שליטה,

שקר,

ומאבק על כוח.

לכן:

גם קדושה וגם רשע יכולים להגיע להבשלה שלהם.

והחיה

עשויה להיות:

הצורה של חיים שנפלו כאשר הם מבשילים עד הסוף.

---

25. האם גם מלאכים השייכים לאלוהים יכולים ״להתחבר למבנה אחד״?

אבל יש שאלה נוספת:

נראה שגם החיים השמימיים הנאמנים במקרא

אינם נשארים תמיד:

יחידים מבודדים ללא קשר ביניהם.

במיוחד ארבע החיות ביחזקאל

מראות:

רמת סנכרון מדהימה מאוד.

הן אינן ארבעה יצורים שכל אחד הולך לכיוון אחר.

הן פועלות:

כמו מערכת חיים שלמה אחת.

כאשר המאמר משתמש במילה ״התאחדות״ או ״חיבור״,

אין הכוונה:

ששניים או ארבעה יצורים מאבדים את אישיותם.

וגם לא:

למיזוג גופני רגיל.

הכוונה קרובה יותר ל:

חיבור,

מבנה משותף,

ודפוס פעולה משולב.

כלומר:

שני יצורים או יותר,

שעדיין קיימים באמת כיחידים,

יכולים במנגנון שמימי כלשהו:

ליצור מבנה חיים משולב מאוד.

הם יכולים:

להתחבר,

וגם:

להיפרד שוב.

---

26. ארבע החיות ביחזקאל הן הדוגמה הראויה ביותר לתשומת לב

יש ארבע חיות.

כלומר:

ארבעה פרטים.

אבל דרך פעולתן

אינה דומה לארבעה יצורים רגילים ועצמאיים.

יחזקאל חוזר ומתאר:

לאן שהרוח הולכת,

לשם הן הולכות.

הן:

אינן פונות,

אינן מתנגשות זו בזו,

ואינן מתווכחות על הכיוון.

ארבעה יצורים,

ובכל זאת:

פועלים כמו חיים אחד.

---

27. זו אינה בהכרח היעדר חירות, אלא חירות שהבשילה להסכמה מוחלטת

אם ארבע החיות היו רק:

מכונות ללא מחשבה,

ללא חירות,

וללא בחירה,

לא היה בסנכרון הזה דבר מעורר הערכה.

אבל הדבר המדהים הוא:

שהן:

חיות.

חיים נבראים.

שיאו־יאנג סבור:

שהסנכרון הזה משקף:

לא היעדר חירות, אלא חירות שהבשילה עד שכבר אין צורך להתווכח עם אלוהים על הכיוון.

זו רמה גבוהה מאוד של בגרות.

28. בהתגלות י״ד מופיעה כמעט תמונת־מראה

בהתגלות י״ד מתוארים 144,000:

לאן שהשה הולך, הם הולכים אחריו.

הדבר דומה מאוד לארבע החיות ביחזקאל.

ארבע החיות:

לאן שהרוח הולכת,

לשם הן הולכות.

144,000:

לאן שהשה הולך,

לשם הם הולכים.

שיאו־יאנג סבור:

ששתי התמונות משקפות:

אותה צורה של הבשלת חיים.

---

29. לבגרות הגבוהה ביותר של מלאכים ולאותה בגרות של בני אדם יש תכונה משותפת

ארבע החיות מציגות:

חיים שמימיים נבראים שהבשילו עד:

סנכרון מלא עם רוח אלוהים.

144,000 מציגים:

מנצחים אנושיים שהבשילו עד:

סנכרון מלא עם השה.

אף אחד משני הצדדים לא איבד:

זהות אישית,

אישיות,

או חירות.

אבל החירות הבשילה עד:

שהיא כבר אינה זקוקה למרד כדי להוכיח שהיא קיימת.

הדבר שונה מאוד מחיים ילדותיים.

חיים ילדותיים יכולים לחשוב:

״אני יכול לא להסכים״

ולכן:

״אני חופשי.״

אבל חיים בוגרים יכולים להבין:

חירות אמיתית כוללת גם את האפשרות שאני בהחלט יכול לעזוב, ובכל זאת אני בוחר בחופשיות ללכת אחריו לעולם.

---

30. אולי זהו הדבר החשוב באמת ב״חיבור״ השייך לאלוהים

אם ארבע החיות באמת מסוגלות במובן כלשהו:

להתחבר,

להיפרד,

ולהתחבר מחדש,

אין זו רק שאלה על:

״ביולוגיה מלאכית״.

היא הופכת את המושג:

אחדות עם אלוהים

למשהו קונקרטי יותר.

אחדות אינה אומרת:

שאתה נעלם

או מאבד את עצמך.

אלא:

אתה נשאר עצמך לחלוטין, ובכל זאת מבשיל עד שאתה מסוגל באמת להיות בלב אחד עם חיים אחרים.

זו מציאות שבה:

יש הבדל,

אך אין פילוג;

יש חירות,

אך אין עוינות.

---

31. אבל ארבע החיות בהתגלות יוצרות בעיה חדשה

ארבע החיות ביחזקאל

מזוהות במפורש כ:

כרובים.

אבל בהתגלות ד׳

מופיעים אצל ארבע החיות גם מאפיינים הדומים מאוד ל:

שרפים.

הבולטים ביותר הם:

שש כנפיים,

וכן הקריאה יומם ולילה:

״קדוש! קדוש! קדוש!״

הדבר מזכיר בבירור:

את ישעיהו ו׳.

---

32. לכן חוקרים רבים אומרים שיוחנן שילב את דימויי הכרובים והשרפים

זו הבנה מרכזית טבעית מאוד.

ארבע החיות בהתגלות

ממשיכות מצד אחד:

את ארבע החיות של יחזקאל.

ומן הצד השני הן מאמצות:

מאפיינים של השרפים בישעיהו.

לכן פרשנים רבים סבורים:

שיוחנן שילב מבחינה ספרותית ותיאולוגית:

שתי מסורות חזון:

הכרובים של יחזקאל

והשרפים של ישעיהו.

שיאו־יאנג אינו שולל:

שהרובד הסמלי והספרותי הזה באמת קיים.

השאלה שלו היא רק:

האם זהו רובד ספרותי בלבד?

---

33. לפי המודל של שיאו־יאנג, ארבע החיות בהתגלות יכולות להיות ממש ״כרובים＋שרפים״

אם המנגנון שהוצע קודם:

שחיים שמימיים יכולים להתחבר למבנה משותף

באמת קיים,

אפשר לקרוא את ארבע החיות בהתגלות בדרך נוספת.

שיאו־יאנג סבור:

שהן עדיין אותם ארבעה כרובים, אבל הן יוצרות במקביל צורת חיבור חדשה עם שרפים.

כך הן שומרות:

את הזהות של ארבע החיות／הכרובים,

ובו בזמן מקבלות:

מאפיינים ותפקוד של שרפים.

---

34. יחזקאל מציג צורת חיבור אחת; ההתגלות יכולה להציג צורת חיבור אחרת

ביחזקאל,

ארבעת הכרובים:

יוצרים כס／מרכבה／מבנה נשיאה חי ומשולב מאוד.

ארבעתם מסונכרנים זה עם זה,

ויוצרים עם:

האופנים,

הרוח,

והכס

מבנה שלם.

אבל בהתגלות,

ארבע החיות נראות יותר:

נפרדות ומקיפות את הכס.

ובמקביל מופיעים בהן:

שש כנפיים בסגנון השרפים,

ועבודת קודש בסגנון השרפים.

לכן שיאו־יאנג מציע:

ייתכן שארבעת הכרובים נפרדו מצורת הכס המשולבת הקודמת שלהם, ולאחר מכן כל אחד מהם התחבר בדרך אחרת עם שרף.

הדבר אינו נאמר במפורש בטקסט.

זו:

השערה של שיאו־יאנג

המבוססת על ההבדלים בין שתי קבוצות החזונות.

---

35. אם הדבר נכון, הוא שוב מראה שבגרות אינה מוחקת את היחיד

הדבר החשוב ביותר במודל הזה

אינו:

״כמה מלאכים בדיוק מתחברים יחד?״

אלא:

שהם נראים מסוגלים:

להתחבר,

וגם:

להיפרד.

כלומר:

אחדות מלאה אינה שווה אובדן עצמי לצמיתות.

חיים בוגרים יכולים:

להיכנס למבנה משותף

בלי להיבלע בו.

והם יכולים:

לחזור למצב אישי

בלי להפוך למפולגים או עוינים.

---

36. גם החיה שנפלה יכולה להציג מנגנון של ״חיבור״

אם מנגנון כזה באמת קיים בחיים השמימיים,

החיות בדניאל ובהתגלות

ראויות לקריאה מחודשת.

לעיתים יש להן:

ראשים רבים,

קרניים רבות,

מאפיינים של כמה חיות,

וגוף מעורב.

באופן מסורתי,

לתמונות האלה יש:

משמעות פוליטית סמלית ברורה.

אבל שיאו־יאנג סבור:

שייתכן שהן משקפות בו בזמן גם צורות מורכבות של חיים רוחניים שנפלו באמת.

37. אבל החיבור של החיה שונה לחלוטין מן החיבור של ארבע החיות

מבחוץ,

שני הצדדים יכולים להיראות כך:

כמה חיים יוצרים מבנה מורכב אחד.

אבל מבפנים

הם שונים לחלוטין.

בין כוחות שנפלו יכולים להיות:

אינטרסים,

ניצול,

פחד,

עסקאות כוח,

בגידה,

ומאבק.

הם יכולים:

לשתף פעולה בגלל אויב משותף,

אבל אין פירוש הדבר:

שהם באמת אוהבים זה את זה.

הם יכולים:

להתחבר,

ובו בזמן:

להמשיך לחשוד זה בזה.

---

38. לכן החיה מציגה מעין ״אחדות מורכבת מחלקים״

אחדות כזאת יכולה להיראות:

חזקה מאוד,

אבל גם:

בלתי־יציבה מאוד.

מפני שכל ראש

וכל קרן

יכולים לשאול:

״מה אני מרוויח מן הברית הזאת?״

כאשר האינטרסים משתנים,

גם הברית יכולה להשתנות.

לכן:

חיים שנפלו יכולים להתחבר, בלי להיות באמת מאוחדים בלב.

הם רק:

קשורים זמנית

על ידי:

אינטרס.

---

39. ארבע החיות מציגות סוג אחר לחלוטין של אחדות

אצל ארבע החיות אין:

״אתה חייב להקשיב לי.״

וגם אין:

״אני אנצל אותך.״

אלא:

לאן שהרוח הולכת,

לשם הן הולכות.

אין:

קרן הנלחמת בקרן,

או ראש הנלחם בראש.

הן עדיין:

ארבעה חיים,

ובכל זאת:

מסוגלות להיות בהסכמה מוחלטת.

זו תוצאה אחרת לחלוטין של בגרות:

לא כפייה להפוך לזהים, אלא חירות שהבשילה עד שניתן באמת להיות בלב אחד.

---

40. לכן ״בגרות״ יכולה לנוע לשני כיוונים הפוכים

חיים יכולים להבשיל אל:

החיה.

והם יכולים להבשיל אל:

ארבע החיות.

ההבדל אינו:

למי יש כוח רב יותר.

אלא:

מה בחרו החיים שוב ושוב לאורך זמן.

אם הם בוחרים שוב ושוב:

אינטרס,

אנוכיות,

שליטה,

השוואה,

ומאבק על כוח,

בסוף הדברים האלה עצמם יכולים להגיע:

להבשלה מלאה.

אם הם בוחרים שוב ושוב:

קדושה,

נאמנות,

ציות,

אהבה,

וסנכרון עם אלוהים,

גם הדברים האלה יכולים להגיע:

להבשלה מלאה.

לכן:

חיים בוגרים אינם נעשים פתאום למישהו אחר; הם הולכים ונעשים לצורה שאליה כיוונו הבחירות שלהם במשך זמן רב.

---

41. הדבר גם מראה ש״התבהמות״ אינה שווה פשוט ״להיעשות דומה לחיה״

ייתכן שהשרפים עצמם נושאים:

דימויי נחש־אש.

ארבע החיות נושאות מאפיינים של:

אריה,

שור,

נשר,

ואדם.

ובכל זאת הן מלאכים נאמנים וקדושים.

לכן הבעיה של ״התבהמות״

אינה:

מראה דמוי־חיה.

״התבהמות״ קרובה יותר ל:

חיים המפתחים בהדרגה טבע של טריפה, שליטה, ניצול, אלימות והאלהה עצמית.

לכן:

צורה יכולה להיות דמוית־חיה

והחיים קדושים.

וצורה יכולה להיות אנושית

והחיים להיות חייתיים מאוד.

---

42. ומה לגבי השה בעל שבע הקרניים ושבע העיניים בהתגלות?

אם עד כאן מקבלים לפחות אפשרות:

שחיים שמימיים יכולים להופיע ב:

חיבור,

היפרדות,

ומבנים מורכבים,

אז התגלות ה׳ מעלה שאלה נוספת מעניינת מאוד.

השה שיוחנן רואה

אינו שה רגיל.

יש לו:

שבע קרניים

ושבע עיניים.

והטקסט עצמו אומר:

ששבע העיניים הן:

שבע רוחות האלוהים

הנשלחות אל כל הארץ.

---

43. ההבנה המרכזית היא בראש ובראשונה סמלית: שבע הקרניים מייצגות סמכות שלמה, ושבע העיניים את פעולת רוח אלוהים בשלמות

הרובד הזה חשוב מאוד,

ואין צורך לשלול אותו.

המספר שבע בהתגלות

קשור לעיתים קרובות אל:

שלמות

ומלאות.

לכן:

שבע קרניים

יכולות לסמל:

כוח וסמכות מלאים.

ושבע העיניים／שבע הרוחות

קשורות אל:

ראייתו המלאה של אלוהים

ופעולת רוח הקודש.

זו הבנה תיאולוגית טבעית מאוד.

---

44. אבל משמעות סמלית אינה מחייבת שאין גם צורה נראית ממשית

כבר ראינו:

״החיה מסמלת אימפריה״

אינו חייב לשלול:

קיומו של כוח רוחני אמיתי מאחוריה.

באותה מידה:

״שבע הקרניים ושבע העיניים מסמלות סמכות מלאה ואת רוח אלוהים״

אינו חייב לשלול אוטומטית:

שיוחנן באמת ראה:

צורה שמימית מסוימת.

לכן שיאו־יאנג מציע צעד נוסף:

השה בעל שבע הקרניים ושבע העיניים יכול להיות לא רק סמל, אלא גם צורת התגלות מיוחדת שבה רוח הקודש ובן־האדם ישוע מופיעים בחיבור עמוק מאוד.

---

45. אין פירוש הדבר שישוע נעשה מלאך נברא

צריך להבחין כאן היטב.

שיאו־יאנג אינו אומר:

שישוע היה רק אדם

ואז נעשה מלאך.

והוא גם אינו אומר:

שהבן ורוח הקודש התמזגו והפכו לאל חדש.

ישוע המשיח נשאר:

דבר אלוהים שהיה בראשית.

רוח הקודש נשאר:

רוח אלוהים.

המהות שלהם אינה מתבלבלת

בגלל צורת ההתגלות.

הדיון כאן עוסק:

בצורת הופעה

ובצורת חיבור.

---

46. חיבור עמוק אינו שווה ערבוב מהויות

הדבר דומה לעיקרון שראינו אצל ארבע החיות.

שני חיים יכולים להיות:

מאוחדים מאוד,

בלי ש־A יהפוך ל־B

ובלי ש־B ייעלם.

לכן אם השה בעל שבע הקרניים ושבע העיניים

באמת כולל:

צורת חיבור מיוחדת בהתגלות בין הבן לרוח הקודש,

הדבר יכול להציג:

רמה גבוהה מאוד של:

אחדות בלי ערבוב.

הדבר אינו חייב לסתור:

את ההבחנה בין האישיויות בתוך השילוש.

47. הדבר יכול גם לענות ברכות על שאלה עמוקה של עולם המלאכים

שיאו־יאנג הציע בעבר:

שבן־האדם מופיע בצורה אנושית:

פשוטה מאוד

כנציג הנראה המרכזי של אלוהים.

ייתכן שהדבר היה קשה לקבלה עבור חלק מן המלאכים הבכירים.

הם אולי ראו את עצמם כ:

מפוארים יותר,

בעלי צורה מרשימה יותר,

ובעלי יכולת עצומה יותר.

ולכן שאלו:

למה בן־האדם?

למה לא אנחנו?

---

48. העובדה שאלוהים בחר בצורה אנושית אינה אומרת שהוא דוחה את צורות המלאכים

אם השה בעל שבע הקרניים ושבע העיניים

באמת מציג:

צורה מיוחדת הנושאת מאפיינים של חיים שמימיים מורכבים,

הדבר יכול לשאת מסר עדין מאוד:

העובדה שדבר אלוהים בחר בצורה אנושית כצורת ההתגלות המרכזית שלו אינה אומרת שהוא מבזה צורות אחרות של חיים שמימיים.

הוא יכול באמת להיות:

בן־האדם.

והוא יכול גם להופיע בחזון כ:

שה,

בעל שבע קרניים,

שבע עיניים,

וצורה המזכירה חיים שמימיים מורכבים.

לכן:

בחירת הצורה האנושית היא ריבונותו ותכניתו של אלוהים, ולא השפלה של צורות המלאכים.

---

49. כבוד אמיתי אינו דורש: ״אלוהים חייב להיראות כמוני״

גם זו שאלה של בגרות.

חיים ילדותיים יכולים לחשוב:

אם אלוהים אוהב אותי ביותר,

הוא צריך:

להיראות כמוני,

לבחור בי,

לשים אותי במקום הגבוה ביותר,

ולהפוך את הצורה שלי לסטנדרט.

אבל חיים בוגרים מסוגלים לקבל:

שלאלוהים יש זכות לבחור בחופשיות באילו צורות, תפקידים ונציגים להשתמש.

שרפים יכולים להיות קדושים.

כרובים יכולים להיות נאמנים.

ובני אדם יכולים להיבחר לשאת:

את צלם האלוהים.

הדברים האלה אינם חייבים לבטל זה את זה.

---

50. מה שהכרובים והשרפים מלמדים יחד הוא בעצם: בגרות מאפשרת להתקרב יותר אל אלוהים

אם מחזירים את המאמר כולו לציר החיים,

השאלה החשובה באמת אינה:

האם השרפים נראים כנחשים,

כמה פנים יש לכרובים,

או איזה סוג מלאך גבוה יותר.

מה שראוי לתשומת לב הוא:

שני מסלולי חיים שונים

שיכולים להתקרב יותר ויותר לאלוהים.

כרובים:

משמירה

אל כס חי.

שרפים:

מאש וביצוע

אל הכרזת קדושה לפני הכס.

חיים שונים,

צורות שונות,

תפקידים שונים,

ובכל זאת באמצעות נאמנות:

מתקרבים יותר אל כבוד אלוהים.

---

51. אחדות בוגרת אמיתית אינה אומרת שכולם נעשים לאותה צורה

ייתכן שזהו גם המסר המשותף של:

ארבע החיות,

השרפים,

ו־144,000.

אלוהים אינו:

״מפרמט״

את כל הנבראים.

הוא אינו דורש:

שהשרף יהפוך לכרוב,

שהכרוב יהפוך לאדם,

או שהאדם יהפוך לשרף.

ההבדלים נשארים.

אבל כאשר חיים מבשילים באמת,

ההבדלים אינם צריכים עוד להוליד:

קנאה,

השוואה,

תחרות,

ומאבק על כוח.

במקום זאת:

כל אחד שומר על זהותו,

ובכל זאת כולם יכולים לנוע:

אל אותו מרכז.

---

52. לכן ״אחדות עם אלוהים״ יכולה להיות ממשית הרבה יותר מכפי שאנו מדמיינים

אנשים לעיתים מבינים:

״אחדות עם אלוהים״

כשפה רוחנית מופשטת בלבד.

אבל אם בחיים שמימיים באמת קיימים מנגנונים של:

חיבור,

היפרדות,

סנכרון,

והופעה מורכבת,

אז אולי האחדות ממשית הרבה יותר מכפי שאנו חושבים.

אבל גם אז הנקודה החשובה ביותר אינה:

מבנה החיים.

אלא:

האם חיים חופשיים יכולים להבשיל עד להסכמה מלאה עם אלוהים, ועדיין להישאר עצמם?

---

53. ארבע החיות ו־144,000 הן שתי תמונות־מראה יפות מאוד

יחזקאל:

לאן שהרוח הולכת, לשם הן הולכות.

התגלות י״ד:

לאן שהשה הולך, הם הולכים אחריו.

מצד אחד:

חיים מלאכיים שמימיים שהבשילו.

מצד שני:

מנצחים אנושיים שהבשילו.

שני הצדדים מציגים יחד:

בגרות אינה היעדר חירות; היא חירות שכבר אינה זקוקה לעזוב את אלוהים כדי להוכיח את עצמה.

זהו סוג החיים המנצחים

המסוגלים להיכנס:

אל קדושת אלוהים העמוקה

ואל יציבות נצחית.

---

54. מנגד, החיה מוכיחה דבר הפוך

אם החירות משמשת לאורך זמן ל:

מאבק על כוח,

ניצול,

רוממות עצמית,

ודחיית הגדרתו של אלוהים,

גם היא:

תבשיל.

רק שהתוצאה אינה:

דמות השה.

אלא:

דמות החיה.

לכן המשפט הסופי של אלוהים

אינו בהכרח:

הפיכת חיים ברגע אחד ל:

״טובים״ או ״רעים״.

אלא יותר כמו:

לאפשר לכל חיים להראות במלואם:

מי הם בחרו להיות.

---

55. השאלה האמיתית מעולם לא הייתה רק: ״האם מלאכים יכולים להתחבר?״

השאלה הזאת מעניינת,

אבל אינה נקודת הסיום של המאמר.

השאלה החשובה באמת היא:

אם חיים יכולים להתחבר, להיפרד, לשנות מקום ולשנות את צורת הופעתם, מה באמת מגדיר אותם?

התשובה אולי אינה:

המראה.

וגם לא:

הדרגה.

ואפילו לא:

היכולת.

מה שמגדיר חיים באמת

עשוי להיות:

למי ולמה הם בוחרים להישאר נאמנים לאורך זמן.

סיכום｜בסופו של דבר החיים נעשים דומים למה שהם אוהבים

ייתכן שהשרפים נושאים:

דימוי של נחש־אש,

ובכל זאת הם עומדים לפני כס האלוהים וקוראים:

קדוש.

הכרובים יכולים לשאת:

אדם,

אריה,

שור,

נשר

ומאפיינים מיוחדים מאוד,

ובכל זאת להבשיל עד:

שהם נעשים כס חי הנושא את כבוד האל העליון.

בני האדם נראים מן הפשוטים ביותר,

ובכל זאת גם הם יכולים, כמו 144,000:

ללכת אחרי השה לכל מקום שאליו הוא הולך.

לכן הדבר שאלוהים באמת בוחן

מעולם לא היה:

מי נראה יפה יותר,

מי בעל יכולת גבוהה יותר,

מי דומה יותר לאדם,

או מי דומה יותר למלאך.

השאלה האמיתית היא:

אחרי מי בוחרים החיים האלה ללכת בסופו של דבר?

גם חיים שנפלו יכולים:

להתחבר.

אבל החיבור שלהם יכול להיות בנוי על:

אינטרס,

פחד,

ניצול,

וכוח.

גם חיים קדושים ובוגרים יכולים:

להתחבר.

אבל האחדות שלהם נובעת מ:

נאמנות,

חירות,

אהבה,

ולב אחד אמיתי.

לכן כאשר החיים מגיעים להבשלה,

מה שנחשף באמת אינו:

״כמה כוח יש לי?״

אלא:

״כאשר יש לי חירות מלאה, מי אני באמת בוחר להיות?״

אולי זהו בדיוק העומק המשותף ביותר

בין:

ארבע החיות

לבין:

144,000.

אין זה שאין להם שום כיוון אחר שבו הם יכולים ללכת.

אלא:

שהם כבר הבשילו עד:

שאינם רוצים עוד ללכת לכיוון אחר.

חירות בוגרת באמת

אינה צריכה להוכיח שוב ושוב:

״אני יכול לעזוב.״

״אני יכול לחטוא.״

אלא:

גם כאשר קיימת באמת אפשרות לעזוב,

וגם כאשר קיימת בחירה אמיתית,

היא עדיין אומרת בחופשיות:

״לאן שישוע הולך — לשם אלך גם אני.״