לאחר ההילקחות יישארו לעולם עוד שלוש שנים וחצי: איך אפשר לשרוד?

מ״עת, עתים וחצי עת״ ועד 42 חודשים, שבעת השופרות ושבע הקערות, והיציאה מבבל

כמה מונחי מפתח עבור קוראים יהודים ועבור נוצרים בתחילת דרכם | אפשר לדלג

מאמר זה נכתב בעיקר עבור יהודים המתעניינים במשיח, בישראל ובנבואות אחרית הימים, ובמקביל גם עבור נוצרים שרק מתחילים להכיר את הברית החדשה ואת ספר ההתגלות.

המאמר יבחין במכוון בין שלושה רבדים:

מה שהתנ״ך והברית החדשה אומרים במפורש, מהן פרשנויות נוצריות נפוצות, ומהו המודל הנוסף ששיאו־יאנג מציע.

במיוחד בנושאים כמו ״ההילקחות מתרחשת באמצע שבע השנים האחרונות״, ״הקשר בין 144,000 שבהתגלות ז׳ לבין האישה שבהתגלות י״ב״, ״שבעת השופרות ושבע הקערות הם מעין עשר מכות חדשות של אחרית הימים״, ו״חלק מישראל נכנס לאלף השנים בגוף אנושי רגיל״ — אין מדובר במסגרת זמן שכל הנוצרים מקבלים.

ההילקחות (Rapture)

מונח נפוץ בנצרות בדיונים על אחרית הימים, המבוסס בעיקר על תסלוניקים א׳ ד׳: המתים במשיח קמים תחילה, ולאחר מכן החיים שנותרו נלקחים בעננים לפגוש את האדון.

בתוך הנצרות קיימות דעות שונות לגבי מועד ההילקחות ולגבי מי משתתף בה.

שיאו־יאנג סבור שההילקחות קשורה ל״ניצחון״, לבשלות רוחנית ולמלוכה העתידה עם המשיח. לכן:

מי שלא נלקח אינו בהכרח מי שלא נושע.

עת, עתים וחצי עת

ביטוי של זמן באחרית הימים המופיע בדניאל ובהתגלות.

״עת + עתים + חצי עת״ מובן בדרך כלל כ:

שלוש שנים וחצי.

ספר ההתגלות משתמש גם בביטויים:

42 חודשים

ו:

1,260 ימים.

שיאו־יאנג משלב את הקטעים האלה לשתי תקופות של שלוש שנים וחצי בתוך שבע השנים האחרונות, והמאמר הזה מתמקד בעיקר בשלוש השנים וחצי האחרונות.

השיקוץ המשומם

זהו ביטוי חשוב מאוד בספר דניאל.

ישוע מצטט אותו שוב במתי כ״ד ומזהיר את מי שנמצאים ביהודה:

כאשר רואים זאת — יש לברוח.

בקרב נוצרים קיימות דעות שונות אם הנבואה התגשמה באופן חלקי סביב שנת 70 לספירה ואם עדיין צפויה לה התגשמות סופית באחרית הימים. שיאו־יאנג נוטה לחשוב שאירועי העבר יכולים להיות חזרה מוקדמת, אך בשלוש השנים וחצי האחרונות עשויה להופיע גרסת אחרית הימים המלאה יותר.

אויב המשיח

מה שנוצרים מכנים בדרך כלל ״אנטיכריסט״.

לנוחות הקורא היהודי, המאמר משתמש בעיקר בביטוי ״אויב המשיח״.

שיאו־יאנג מבין את החיה בהתגלות י״ג ככוח הפוליטי־דתי המרכזי של אחרית הימים, המתנגד למשיח האמיתי ומנסה לתפוס את מקומו, והוא סבור שבשלב הסופי שלה היא מקבלת:

42 חודשים

של שלטון בעוצמה הגדולה ביותר.

״ישוע מזויף״

זה אינו השם הרשמי שההתגלות נותנת לחיה השנייה.

בהתגלות י״ג נאמר רק שהחיה השנייה נראית ״כמו שה״ אך מדברת כמו דרקון, וגורמת לעולם לעבוד את החיה הראשונה.

שיאו־יאנג משער מעבר לכך שייתכן שהדמות הזו תטעה נוצרים בכך שתיראה דומה מאוד לישוע, תייצג כביכול את ישוע או אפילו תגדיר מחדש מי הוא ישוע, ובסופו של דבר תוביל את בני האדם אל אויב המשיח.

זו השערה של שיאו־יאנג, ולא טענה שהכתוב אומר במפורש שהחיה השנייה ״מתחזה לישוע״.

האישה והדרקון

בהתגלות י״ב מתוארת אישה הנרדפת בידי הדרקון, אך מובאת למקום שאלוהים הכין עבורה ושם היא נשמרת במשך:

עת, עתים וחצי עת.

בקרב נוצרים קיימות פרשנויות שונות לזהות האישה.

שיאו־יאנג מבין אותה בעיקר כ:

ישראל.

144,000

בהתגלות ז׳ מתוארים 12,000 חתומים מכל אחד משנים עשר שבטי ישראל, ובסך הכול 144,000.

שיאו־יאנג נוטה להבין את הקבוצה הזאת כקבוצת ישראלים הזוכה להגנה מיוחדת בשלוש השנים וחצי האחרונות.

במקביל הוא סבור שייתכן שה־144,000 בהתגלות ז׳ וה־144,000 העומדים לצד השה בהתגלות י״ד אינם אותה קבוצה.

זו אינה עמדה שמוסכמת על כלל הנצרות.

״כל ישראל ייוושע״

זהו ביטוי חשוב מאוד ששאול כותב ברומים י״א.

למסורות נוצריות שונות יש פרשנויות שונות למשמעותו.

שיאו־יאנג נוטה לחשוב שבאחרית הימים תתרחש פנייה רחבת־היקף מאוד של יהודים אל ישוע, כשהם מכירים בו כמשיח האמיתי.

שבעת השופרות ושבע הקערות

שתי סדרות של משפטים ההולכים ומחריפים בספר ההתגלות.

במשפטי השופרות מופיע שוב ושוב הביטוי ״שליש״, ולכן ניכרת בהם עדיין מידה משמעותית של הגבלה.

לעומת זאת, הקערות נעשות מקיפות יותר ויותר.

שיאו־יאנג מבין את שתיהן, מבחינת הדפוס, כ:

״עשר מכות חדשות״ של אחרית הימים.

לא מפני שמספרית שבעה שופרות ועוד שבע קערות שווים לעשר, אלא מפני שהדימויים שלהן דומים במידה רבה למכות יציאת מצרים: מים לדם, חושך, מגפות, ברד, ארבה, משפט על כוח המתנגד לאלוהים, והוצאת עמו של אלוהים מתוך מערכת מדכאת.

בבל

בבל בספר ההתגלות אינה רק עיר עתיקה, אלא הופכת גם לסמל של מערכת המתנגדת לאלוהים, מפתה את האומות ושולטת בדת, בכלכלה ובסדר הציוויליזציוני.

כאשר המאמר מדבר על ״יציאה מבבל״, המשמעות הראשונה היא:

אל תמסור לה את נאמנותך.

שיאו־יאנג סבור גם שאם בשלוש השנים וחצי האחרונות הערים, המסחר והפולחן יישלטו יותר ויותר בידי מערכת החיה, ה״יציאה״ עשויה לקבל גם משמעות גאוגרפית ממשית יותר.

אלף השנים

התגלות כ׳ מתארת אלף שנים שבהן המשיח מולך.

למסורות נוצריות שונות יש הבנות שונות בנושא.

שיאו־יאנג מחזיק בהבנה מילולית יחסית של אלף השנים וסבור שישוע ישלוט בישראל ובאומות על הארץ, בעוד שחלק מן האנשים החיים שיעברו את שלוש השנים וחצי האחרונות ייכנסו למלכות הזאת עדיין בגוף אנושי רגיל.

״המחזיק מעמד עד הסוף ייוושע״

זו אחת האזהרות החשובות שישוע השאיר בהקשר של רדיפות ולחץ של אחרית הימים.

המאמר ישאיר למשפט הזה את מלוא משקלו הישיר:

המחזיק מעמד עד הסוף ייוושע.

אין פירוש הדבר שאדם ״מרוויח״ ישועה בכך שהוא שורד בכוח רצונו שלוש שנים וחצי. הכוונה היא שאמונה אמיתית מתגלה תחת הלחץ הסופי: גם תחת רדיפה, האדם אינו מוסר את נאמנותו למשיח האמיתי.

להאמין בישוע, לעומת להאמין שישוע הוא המושיע היחיד

המאמר יבחין במכוון בין שני הדברים.

רק להאמין ש:

ישוע היה קיים,

ישוע הוא נביא,

ישוע הוא מורה גדול,

ישוע ראוי לכבוד,

רחוק מאוד מלהיות זהה לבניית הישועה על ישוע עצמו.

יסוד הישועה שעליו מדבר המאמר הוא:

להאמין שישוע הוא המושיע היחיד.

לא ישוע ובנוסף אליו עוד משיח סופי, עוד מנהיג עולמי, עוד דמות דתית או עוד ״מושיע״ טכנולוגי.

---

הערת תרגום:
המקור של מאמר זה נכתב בסינית. ייתכן שבתרגום לעברית נפלו טעויות, אי־דיוקים או הבדלי ניסוח. במקרה של הבדל במשמעות, המשמעות של המקור הסיני היא הקובעת.

---

במאמר זה נשתמש בעיקר במונחים המוכרים יותר לקורא יהודי

מה שנוצרים מכנים בדרך כלל ״הברית הישנה״ ייקרא כאן בעיקר התנ״ך; ״כריסטוס״ ייקרא בעיקר ״המשיח״; ומה שנוצרים מכנים ״אנטיכריסט״ ייקרא בעיקר ״אויב המשיח״.

עכשיו נניח שהדברים שנידונו במאמר הקודם באמת התרחשו.

שני העדים כבר מתו.

לאחר שלושה ימים וחצי,

הם קמו מחדש.

העולם ראה אותם עולים השמימה.

מספר גדול של מנצחים שמתו לאורך הדורות קמו.

המנצחים שעדיין היו בחיים נלקחו.

ואתה:

עדיין על הארץ.

אז מה עושים עכשיו?

---

הדבר הראשון: אל תניח שהכול כבר נגמר

לנוצרים רבים יש תמונה פשוטה מאוד של ההילקחות:

נלקח = נושע.

נשאר = אובד.

אבל שיאו־יאנג אינו מבין זאת כך.

לפי המודל שלו,

להילקחות עצמה יש:

סף של ניצחון.

ספר ההתגלות מציב קרוב מאוד זה לזה את:

הניצחון,

התחייה הראשונה,

והמלוכה יחד עם המשיח.

לכן שיאו־יאנג סבור שההילקחות קשורה בראש ובראשונה ל:

בשלות החיים,

נאמנות,

והאם אדם מוכן לשלוט יחד עם המשיח.

לכן:

להישאר מאחור אין פירושו שאלוהים כבר דחה אותך.

אבל:

הבחירות שתעשה אחרי שנשארת

נעשות חשובות מאוד.

---

אם אתה נוצרי שנשאר מאחור, אל תיתן לבושה לגרום לך להכחיש את מה שקרה

זה עשוי להיות משבר פסיכולוגי אמיתי מאוד.

אם במשך שנים נוצרי האמין:

״אני בוודאי איילקח.״

ואז באמת מתרחשים:

תחיית מתים,

עליית שני העדים השמימה,

והיעלמות של חלק מן המאמינים,

אבל הוא עצמו עדיין עומד במקום,

התגובה הראשונה עלולה להיות:

הכחשה.

״זו לא באמת הייתה ההילקחות.״

״ההילקחות האמיתית עדיין לא התרחשה.״

״אלוהים לא יכול היה להשאיר אותי.״

אבל אם מה שקרה אכן תואם את הכתובים,

התגובה המסוכנת ביותר אינה להודות:

״לא נלקחתי.״

אלא שבגלל גאווה, בושה או עמדה תאולוגית,

אדם מתחיל לדחות את מה שכבר התרחש מול עיניו.

שיאו־יאנג סבור:

להילקחות יש סף.

אם לא נלקחת,

ייתכן מאוד שפשוט התברר:

שעדיין לא הבשלת לשלב הזה.

השאלה האמיתית היא:

האם מעכשיו עדיין תהיה נאמן לישוע?

---

אם בעבר בכלל לא האמנת בישוע, אל תתייאש רק מפני שהבנת מאוחר

נניח שבעבר לא האמנת כלל.

אבל עכשיו ראית במו עיניך:

את שני העדים קמים,

מתים נוספים קמים,

את ההילקחות מתרחשת,

ואת לוחות הזמן של דניאל ושל ההתגלות מתחילים לחפוף זה לזה.

ייתכן שתחשוב:

״לא האמנתי קודם. עכשיו כבר מאוחר מדי?״

תשובת המאמר אינה:

״מאוחר מדי, אין עוד מה לעשות.״

אלא:

עכשיו התחל לזהות את המשיח האמיתי.

אבל מעכשיו כבר לא מספיק לומר:

״עכשיו אני מאמין שישוע היה קיים.״

מפני שבשלב הזה הבעיה הגדולה ביותר בעולם עשויה להיות בדיוק:

איזה ״ישוע״ הוא באמת ישוע?

---

רק ״להאמין בישוע״ רחוק מלהספיק

צריך להסביר את המשפט הזה היטב.

הוא אינו אומר:

״אמונה בישוע אינה מספיקה ולכן צריך להוסיף מעשים כדי לזכות בישועה.״

המשמעות היא:

הביטוי ״אני מאמין בישוע״ יכול להיות עמום מדי.

יש מי שמאמינים שישוע היה דמות היסטורית.

יש מי שמאמינים שהיה נביא.

יש מי שמאמינים שהיה מורה מוסרי גדול.

אפילו מנהיג דתי שקרי יכול:

לדבר על ישוע,

לצטט את ישוע,

לשבח את ישוע,

ולהשתמש בשפה של אהבה, שלום, סליחה, אחדות וריפוי.

אפילו ״ישוע״ מזויף עשוי לומר:

״אני הוא ישוע האמיתי שאתם תמיד הבנתם לא נכון.״

לכן הדבר שצריך להחזיק בו בשלוש השנים וחצי האחרונות הוא:

ישוע הוא המושיע היחיד.

לא:

ישוע + מושיע נוסף.

לא:

ישוע + משיח פוליטי אחר.

לא:

ישוע + דת עולמית חדשה.

לא:

ישוע + חיי נצח טכנולוגיים.

אלא:

המקום של הישועה הסופית שייך לישוע בלבד.

---

אתה יכול עדיין לא להבין הרבה תאולוגיה, אבל אל תמסור את מקומו של ישוע לאדם אחר

בשלוש השנים וחצי האחרונות,

אדם עדיין עשוי לא להבין:

את הסדר המלא של שבעת החותמות,

איך בדיוק לפרש את ה־144,000,

את כל המחלוקות סביב שבעים השבועים בדניאל,

או את כל פרטי אלף השנים.

אבל לפחות צריך להחזיק ב:

המשיח האמיתי אינו יכול להיות מוחלף בידי אדם אחר.

ישוע הוא המושיע היחיד.

זה עשוי להפוך לקו החיים הבסיסי ביותר בשלוש השנים וחצי האחרונות.

ואז העולם נכנס אל ״עת, עתים וחצי עת״

ספר דניאל משתמש כמה פעמים בביטוי הזמן המוזר הזה:

עת,

עתים,

וחצי עת.

ביחד:

שלוש שנים וחצי.

ספר ההתגלות משתמש גם ב:

1,260 ימים,

42 חודשים,

ועת, עתים וחצי עת.

אין הכרח שכל הופעה של הביטויים האלה תתייחס באופן מכני בדיוק לאותו אירוע.

אבל לדעת שיאו־יאנג,

כולם יחד מצביעים על תקופה חשובה מאוד באחרית הימים:

שלוש שנים וחצי.

ובמודל שבע השנים האחרונות של שיאו־יאנג,

לאחר ההילקחות העולם נכנס אל:

שלוש השנים וחצי המסוכנות ביותר.

---

עבור החיה, אלה 42 חודשים של פעולה בסמכות

התגלות י״ג אומרת שהחיה מקבלת סמכות במשך:

42 חודשים.

שיאו־יאנג אינו סבור שאויב המשיח בהכרח מופיע מלכתחילה בדמותו המאיימת ביותר.

ייתכן שהוא יזכה בהדרגה באמון העולם באמצעות:

שלום,

אינטגרציה פוליטית,

פשרות דתיות,

הבטחות ביטחון,

ופתרון משברים.

ייתכן שאנשים רבים אף יחשבו בתחילה:

״האדם הזה באמת פתר בעיות שאף אחד אחר לא הצליח לפתור.״

אבל במהלך 42 החודשים האחרונים,

הכוח שנראה קודם ככוח של ״מושיע״

מתחיל לחשוף צד אחר:

דרישה לנאמנות סופית ולפולחן.

---

עבור ישראל, לעומת זאת, אלה עת, עתים וחצי עת של בריחה והגנה

התגלות י״ב מתארת:

את הדרקון רודף את האישה.

האישה מקבלת עזרה,

בורחת למקום שאלוהים הכין עבורה,

ושם היא נשמרת במשך:

עת, עתים וחצי עת.

אם האישה מייצגת בעיקר את ישראל,

נוצר ניגוד חזק מאוד.

באותה תקופה:

החיה מקבלת 42 חודשים.

האישה מקבלת עת, עתים וחצי עת.

כלומר:

לאויב ניתנת סמכות לזמן מוגבל, ובאותו זמן אלוהים גם מכין הגנה לזמן מוגבל.

לכן שלוש השנים וחצי האחרונות אינן:

תקופה שבה אלוהים נעלם.

להפך:

שתי המלכויות נעשות גלויות יותר ויותר בו־זמנית.

---

ישוע גם אמר: כאשר רואים את הדבר שעליו דיבר דניאל — יש לברוח

במתי כ״ד יש אזהרה מעשית מאוד.

ישוע מזכיר את:

השיקוץ המשומם שעליו דיבר דניאל.

ואז הוא אינו אומר לאנשים הנמצאים ביהודה:

״הישארו ותבדקו את המצב עוד כמה ימים.״

הוא אומר:

לברוח.

מי שעל הגג

לא ירד לקחת דברים מביתו.

מי שבשדה

לא יחזור לקחת את בגדו.

זו תמונה דחופה מאוד.

לכן שיאו־יאנג סבור שבשלוש השנים וחצי האחרונות,

חלק מן ה״יציאה״ כבר לא יהיה רק:

לא לאהוב את העולם בלב.

ייתכן שהיא תהפוך ל:

עזיבה ממשית של מקומות הנשלטים לחלוטין בידי מערכת החיה.

---

אבל אין פירוש הדבר שצריך כבר עכשיו לעבור כולנו ליער

זהו קיצון נוסף שצריך להימנע ממנו.

אם שלוש השנים וחצי האחרונות עדיין לא התחילו,

ואדם מתוך פחד מאחרית הימים מתחיל כבר עכשיו:

לנתק את כל קשריו החברתיים,

להפסיק לעבוד באופן רגיל,

להתרחק מכל עיר,

ולהתייחס לכל טכנולוגיה כאילו היא סימן החיה,

הוא עלול להיכנס לצורה אחרת של פאניקה.

ההבנה הנוכחית של שיאו־יאנג היא:

לפני ההילקחות — קודם כול צא מן התלות בבבל.

אל תקשור את כל:

הזהות שלך,

תחושת הביטחון שלך,

משמעות החיים שלך,

התשוקות שלך,

והתקווה הסופית שלך

למערכת של העולם.

אבל:

לאחר ההילקחות, אם מערכת החיה באמת תשלוט באופן מקיף בערים, במסחר ובפולחן, ייתכן שהיציאה המעשית תהפוך לנחוצה.

---

ואחרי שכבר יצאת, קיימת סכנה נוספת: לחזור

כאשר ישוע דיבר על ימי התגלות בן־האדם,

הוא השאיר תזכורת קצרה מאוד אך חמורה:

״זכרו את אשת לוט.״

בספר בראשית,

משפחת לוט כבר הוצאה מסדום.

השאלה כבר לא הייתה:

״האם סדום באמת תישפט?״

התשובה כבר הייתה ברורה.

השאלה הפכה ל:

״אחרי שכבר יצאת — האם תחזור לאחור?״

גופה של אשת לוט כבר יצא,

אבל היא עדיין הסתכלה לאחור.

---

בשלוש השנים וחצי האחרונות, ייתכן שהבעיה לא תהיה שאנשים אינם יודעים שעליהם לברוח — אלא שקשה להם להיפרד מן החיים הישנים

הקושי האמיתי אולי לא יהיה:

״האם אני יודע שבבל מסוכנת?״

אלא:

עדיין יש לי שם בית.

יש לי חסכונות.

יש לי עסק.

יש לי חברים.

יש לי עיר מוכרת.

יש לי חיים נוחים.

ואם רק אתפשר קצת,

אוכל:

לקנות ולמכור שוב,

לעבוד שוב,

ולחזור אל ״החיים הרגילים״.

כך הגוף יצא מבבל,

אבל הלב עדיין נשאר בבבל.

וזו אחת הסיבות שסיפורה של אשת לוט מתאים כל כך לאחרית הימים.

---

״אל תחזור לקחת דברים״ ו״זכרו את אשת לוט״ מצביעים למעשה על אותה סכנה

במתי כ״ד ישוע אומר:

מי שעל הגג

לא ירד לקחת דברים מן הבית.

מי שבשדה

לא יחזור לקחת את בגדו.

וכאשר הוא מדבר על ימי התגלות בן־האדם,

הוא שוב מזכיר:

זכרו את אשת לוט.

שיאו־יאנג סבור שהאזהרות האלה יוצרות יחד עיקרון מעשי:

כאשר אלוהים כבר גילה בבירור שמערכת מסוימת נכנסת למשפט, אל תחזור אליה בגלל געגוע לחיים הישנים.

לכן:

מצרים מלמדת:

צא.

אשת לוט מלמדת:

אחרי שיצאת — אל תחזור.

ובבל של ההתגלות מזכירה:

מפני שבסוף היא באמת תיפול.

אחד המפנים הגדולים בשלוש השנים וחצי האחרונות עשוי להתרחש בתוך ישראל עצמה

אם שני העדים הם אכן שני עדים יהודים של אחרית הימים,

והם:

מתים בפומבי,

קמים לאחר שלושה ימים וחצי,

ועולים השמימה לעיני העולם,

ואחר כך מתרחשים גם תחייה רחבה יותר של מתים וההילקחות,

הדבר עשוי לזעזע מאוד את העולם היהודי.

מפני שבאותו רגע תחיית המתים כבר אינה רק:

טענה שנוצרים משמיעים בזמן הטפה.

אלא:

אירוע שכל העולם רואה.

---

שאול כבר כתב: ״כל ישראל ייוושע״

רומים י״א הוא פרק חשוב מאוד כאשר הנצרות מדברת על ישראל.

שאול דוחה מסקנה פשוטה:

שאלוהים השליך את ישראל לתמיד.

להפך,

הוא מדבר על:

עץ הזית,

הקושי הזמני של ישראל,

כניסת הגויים,

ולבסוף אומר:

כל ישראל ייוושע.

בתוך הנצרות קיימות פרשנויות שונות למשמעות המדויקת של המשפט.

שיאו־יאנג נוטה להבין אותו כך:

באחרית הימים תתרחש פנייה רחבת־היקף מאוד של יהודים אל המשיח האמיתי.

ותחיית המתים וההילקחות עשויות להיות בין הזרזים הגדולים ביותר לכך.

---

אחרי התחייה, יהודים רבים עשויים לשאול מחדש: האם טעינו בזיהוי המשיח?

דמיינו מצב.

העולם כבר קיבל דמות פוליטית שנראית כמו משיח משום שהיא:

מביאה שלום,

פותרת את משבר ירושלים,

מסדרת מחדש את המזרח התיכון,

ואולי אף תומכת במערכת המקדש.

ובמקביל דמות דתית שנראית מאוד כמו ישוע

מעניקה לה שוב ושוב לגיטימציה.

אבל לפתע:

שני עדים יהודים קמים מן המתים.

מספר גדול של מתים נוספים קם.

ההילקחות מתרחשת.

אז ייתכן שחלק מן היהודים יפתחו מחדש את:

דניאל,

ישעיהו,

זכריה,

ואת הברית החדשה.

וישאלו מחדש:

מה אם ישוע באמת הוא המשיח האמיתי?

---

ייתכן שזה יהיה אחד הרגעים שבהם ״כל ישראל ייוושע״ מתחיל להתפתח בקנה מידה רחב

שיאו־יאנג אינו אומר:

ברגע שההילקחות מתרחשת, כל יהודי בעולם מאמין בישוע באותה שנייה.

רומים י״א אינו נותן לוח זמנים מדויק כזה.

אבל שיאו־יאנג נוטה לחשוב:

בשלוש השנים וחצי האחרונות יהודים רבים מאוד יכירו בישוע כמשיח האמיתי.

והם עשויים להידרש לדחות בו־זמנית שתי הונאות:

משיח שקר.

ו:

״ישוע״ מזויף.

---

כאן ה־144,000 שבהתגלות ז׳ נעשים חשובים מאוד

התגלות ז׳ מתארת:

אנשים משנים עשר שבטי ישראל המקבלים חותם.

מכל שבט:

12,000.

ובסך הכול:

144,000.

אם קוראים זאת בצורה מילולית יחסית,

זהו מספר קונקרטי מאוד.

שיאו־יאנג נוטה כיום לחשוב:

שהקבוצה הזאת עשויה להיות קבוצת ישראלים הזוכה להגנה מיוחדת בשלוש השנים וחצי האחרונות.

ואם המספר 144,000 גם נושא משמעות סמלית,

הוא עדיין מייצג לפחות:

קבוצה מתוך ישראל שאלוהים מפריד ושומר באופן מיוחד.

---

אבל ה־144,000 שבהתגלות ז׳ אינם בהכרח ה־144,000 שבהתגלות י״ד

זו הבחנה חשובה במודל של שיאו־יאנג.

התגלות ז׳ מדגישה:

את שנים עשר השבטים,

את החותם,

ואת ההפרדה לפני שהמשפטים על הארץ מתחילים.

לעומת זאת, ה־144,000 שבהתגלות י״ד:

עומדים לצד השה,

נושאים את שם השה והאב,

שרים שיר חדש,

ומציגים מאפיינים חזקים מאוד של מנצחים.

לכן שיאו־יאנג נוטה להבין:

144,000 בהתגלות ז׳
→ קבוצת ישראלים הנשמרת על הארץ בשלוש השנים וחצי האחרונות.

144,000 בהתגלות י״ד
→ קבוצת המנצחים הסופית מכל הדורות.

ההבחנה הזאת אינה נאמרת במפורש בכתוב, וגם אינה מקובלת על כל הנוצרים.

---

האם האישה שבהתגלות י״ב קשורה בדיוק לתוכנית ההגנה הזאת?

הכתוב אינו אומר במפורש:

האישה = 144,000.

לכן אי אפשר לקבוע ביניהן שוויון מוחלט.

אבל אם:

האישה מייצגת בעיקר את ישראל,

והיא נלקחת למקום שאלוהים הכין עבורה בשלוש השנים וחצי האחרונות,

ובהתגלות ז׳ מופיעה גם קבוצת ישראלים שנחתמה באופן מיוחד,

שיאו־יאנג סבור:

ייתכן ששני הקטעים מתארים צדדים שונים של אותה תוכנית הגנה על ישראל באחרית הימים.

קטע אחד מדגיש:

ישראל נרדפת בידי הדרקון.

והקטע האחר מדגיש:

אלוהים מפריד מראש קבוצה מתוך ישראל.

---

אם אתה יהודי, אל תבזבז את זמנך בניסיון לנחש אם אתה אחד מן ה־144,000

זו נקודה מעשית מאוד.

נניח שהדברים האלה באמת מתרחשים,

ואתה יהודי.

אחד הדברים הכי פחות מועילים שתוכל לעשות

הוא לשאול מדי יום:

״האם אני אחד מן ה־144,000?״

אל תכריז מראש:

״אני בוודאי שייך לקבוצה שאלוהים יגן עליה באופן מיוחד, ולכן לא אסבול.״

אם אלוהים באמת יוביל אותך אל ההגנה שהכין,

מה שתצטרך לעשות הוא:

ללכת אחרי הנהגתו.

השאלה החשובה אינה:

״האם אקבל הגנה מיוחדת?״

אלא:

״גם אם לא — האם עדיין אהיה נאמן למשיח האמיתי?״

---

144,000 אינם רשימת VIP של אחרית הימים שנועדה להרגיע את האדם

אם אלוהים אכן יגן במיוחד על קבוצה מסוימת,

זו החלטתו.

לא אישור עצמי של האדם.

לכן קורא יהודי אינו צריך להסיק מתוך:

ייחוס משפחתי,

משפחה,

זרם דתי,

רב,

או עמדה פוליטית

ש:

״אני בוודאי לא אסבול.״

הדבר החשוב באמת בשלוש השנים וחצי האחרונות נשאר:

להכיר את המשיח האמיתי.

אז לאן מיועדים להגיע אותם ישראלים הנשמרים?

זה מתחבר לשאלה מעניינת נוספת.

אם כל מי שנאמן לאלוהים בסופו של דבר:

מת,

קם מן המתים,

ומקבל גוף של כבוד,

אז מאין מגיעים באלף השנים אותם אנשים רגילים שעדיין:

חיים,

מולידים ילדים,

עובדים את האדמה,

ויוצרים אומות?

בכמה מן הנבואות על מלכות המשיח בספר ישעיהו עדיין מופיעים:

שנים של חיים,

ילדים,

אדמה,

אומות,

וממשל.

לכן שיאו־יאנג משער:

שחלק מן הישראלים שאלוהים ישמור עליהם בחיים במשך שלוש השנים וחצי האחרונות עשויים להיכנס ישירות לאלף השנים בגוף אנושי רגיל.

הם אינם אותה קבוצה כמו המנצחים שכבר קמו מן המתים ומולכים עם המשיח,

אלא:

עם ארצי החי בתוך מלכות המשיח.

---

ייתכן שגם זה יהיה חלק מן האופן שבו ברית אברהם מתממשת באופן ממשי

ההבטחה של YHWH לאברהם לא הייתה רק:

״יום אחד נשמתך תלך לשמים.״

היא כללה:

זרע,

ארץ,

וברכה לכל האומות.

אם בסופו של דבר המשיח באמת ישלוט על הארץ,

ישראל עדיין קיימת,

וצאצאי אברהם עדיין חיים בארץ ההבטחה,

אז:

ברית אברהם

תוכל להמשיך להתממש בצורה מוחשית מאוד.

---

וכך גם ברית דוד

הבטחת YHWH לדוד עוסקת ב:

זרע,

כס מלכות,

וממלכה.

נוצרים מאמינים שישוע הוא:

בן דוד.

אבל אם כל ההבטחות האלה בסופו של דבר מצטמצמות רק ל:

״לאדם יש חוויה רוחנית בשמים״,

קשה להסביר במלואן רבות מן התמונות המלכותיות שבתנ״ך.

לכן שיאו־יאנג סבור:

אלף השנים עשויות להיות שלב מרכזי שבו:

ברית אברהם + ברית דוד

מתגשמות בקנה מידה גדול על הארץ.

בן דוד האמיתי

מתחיל באמת למשול באומות.

---

אבל מה לגבי שאר היהודים?

אם אלוהים מגן באופן מיוחד על 144,000,

אין פירוש הדבר שכל שאר היהודים פטורים אוטומטית מרדיפה.

ייתכן מאוד שיהודים רבים שכבר הכירו בישוע

יחוו, כמו נוצרים שנשארו מאחור ושבו באמת:

אובדן עבודה,

חוסר יכולת לקנות ולמכור,

מעקב,

מעצר,

ואפילו:

מות קדושים.

כאן צריך לומר בצורה ברורה מאוד:

מוות אינו שווה לכישלון.

---

ישוע כבר אמר: אל תפחדו ממי שיכול להרוג רק את הגוף

ישוע הזהיר את תלמידיו:

אל תפחדו מן האנשים שיכולים להרוג את הגוף,

אבל אינם שולטים בגורלו הסופי של האדם.

בחיים הרגילים קל להפוך את המשפט הזה לפסוק יפה בלבד.

אבל בשלוש השנים וחצי האחרונות

הוא עשוי להפוך לבחירה מעשית מאוד.

מישהו עשוי לומר לך:

אם רק תכיר בחיה,

תוכל להמשיך לקנות ולמכור.

אם רק תקבל את הסדר הדתי החדש,

המשפחה שלך תהיה בטוחה.

אם רק תכיר באותו משיח שקר,

לא יהרגו אותך.

אז השאלה האמיתית היא:

ממי אתה באמת מפחד?

---

אויב המשיח יכול לכל היותר להרוג אותך פעם אחת

זהו משפט ששיאו־יאנג סבור שחשוב מאוד לזכור בשלוש השנים וחצי האחרונות:

אויב המשיח יכול להרוג אותך פעם אחת, אבל המשיח האמיתי יכול להקים אותך מחדש.

אם ישוע באמת קם מן המתים,

ואם המתים באמת יקומו,

אז מעמדו של המוות כבר השתנה.

המוות עדיין כואב.

הוא עדיין מפחיד.

אבל הוא כבר אינו:

המילה האחרונה.

---

לכן ״המחזיק מעמד עד הסוף ייוושע״ עשוי להפוך לתזכורת המעשית ביותר בשלוש השנים וחצי האלה

כאשר ישוע דיבר על:

רדיפה,

הטעיה,

שנאה,

ולחץ של אחרית הימים,

הוא השאיר את האמירה:

המחזיק מעמד עד הסוף ייוושע.

גם הנביאים והשליחים מזהירים שוב ושוב את עם אלוהים:

להחזיק מעמד,

להישאר נאמנים,

ולא לסגת.

בשלוש השנים וחצי האחרונות,

המשפט הזה כבר לא יהיה רק:

״החיים קשים, תחזיק עוד קצת.״

אלא:

אל תחליף את המשיח האמיתי תחת הלחץ האחרון.

---

להחזיק מעמד עד הסוף אין פירושו להרוויח ישועה באמצעות כוח רצון

גם את זה צריך לומר בבירור.

המאמר אינו מלמד:

״אם הצלחת בכוחך להחזיק 1,260 ימים, אלוהים חייב לך ישועה.״

יסוד הישועה נשאר:

ישוע הוא המושיע היחיד.

אבל כאשר אדם באמת מוסר את ישועתו הסופית לישוע,

הלחץ של שלוש השנים וחצי האחרונות יגלה:

האם הנאמנות הזאת אמיתית.

לכן:

המחזיק מעמד עד הסוף ייוושע.

להשאיר למשפט את מלוא משקלו הישיר

אין פירושו להפוך את הישועה לתחרות של שעון עצר.

אבל שלוש השנים וחצי האחרונות אינן סיפור שבו עם אלוהים רק סופג מכות

אם המאמר ידבר רק על:

בריחה,

רדיפה,

אי־יכולת לקנות ולמכור,

ומות קדושים,

קל לקבל רושם שגוי:

החיה תמיד מנצחת ואלוהים שותק.

אבל זה אינו הסיפור של ספר ההתגלות.

דווקא כאשר כוח החיה נעשה גלוי יותר ויותר,

מתחיל דבר נוסף:

השופרות נשמעים.

ואז:

הקערות נשפכות.

---

שבעת השופרות: אלוהים מכה את העולם תחילה במשפטים מוגבלים

לשבעת השופרות בהתגלות יש מאפיין ברור מאוד:

במשפטים רבים מופיע:

שליש.

בשופר הראשון מופיעים ברד ואש,

וחלק מן הארץ מוכה.

בשופר השני דבר הדומה להר גדול בוער מושלך לים,

וחלק מן הים נפגע.

השופר השלישי פוגע בנהרות ובמקורות המים.

השופר הרביעי פוגע בחלק מאור השמש, הירח והכוכבים.

השופר החמישי מביא אסון נורא הדומה לארבה.

השופר השישי מביא מוות בקנה מידה גדול עוד יותר.

המשפטים האלה כבר קשים מאוד,

אך שוב ושוב עדיין מופיעה:

הגבלה.

---

לכן שיאו־יאנג מבין את שבעת השופרות כ״מכה + אזהרה״

כאילו אלוהים עדיין אומר לעולם:

עצרו.

אתם הולכים בכיוון הלא נכון.

אתם חושבים שהשלטון העולמי החדש יכול להציל אתכם,

אבל הוא אפילו לא מסוגל לעצור את האסונות האלה.

אתם חושבים שהחיה שולטת בכול,

אבל היא אינה שולטת ב:

שמים,

ים,

מקורות מים,

ארץ,

וחיים.

לכן שבעת השופרות הם כבר משפט,

אבל הם עדיין נושאים:

אופי חזק של אזהרה.

---

שבעת השופרות ושבע הקערות מזכירים מאוד את עשר מכות מצרים המופיעות מחדש בקנה מידה עולמי

בספר שמות מופיעים:

מים לדם,

חושך,

ארבה,

ברד,

מגפות,

ומוות.

ובשבעת השופרות ובשבע הקערות שבהתגלות שוב מופיעים:

דם,

חושך,

אסון הדומה לארבה,

ברד,

פגיעה במקורות המים,

מגפות,

ומוות בקנה מידה עצום.

אין פירוש הדבר:

שכל שופר וכל קערה תואמים אחד־לאחד מכה מסוימת ממצרים.

אבל הדפוס הכולל דומה מאוד.

---

ביציאת מצרים הראשונה, אלוהים הכה את עולמו של פרעה

הבעיה במצרים לא הייתה רק:

מזג אוויר גרוע.

העימות האמיתי היה:

פרעה חשב שיש לו זכות לשלוט בעם אלוהים.

היו לו:

צבא,

כלכלה,

דת,

כוהנים,

ואימפריה.

מבחינת בני אדם,

ישראל הייתה רק קבוצה של עבדים.

אבל מכה אחר מכה הגיעה,

עד שכל מצרים גילתה:

פרעה אינו הסמכות העליונה.

---

בשלוש השנים וחצי האחרונות עשויה להופיע שוב אותה שאלה

עולם אחרית הימים עשוי להחזיק בכוח הגדול לאין שיעור מזה של מצרים העתיקה:

טכנולוגיה,

מערכת פיננסית,

בינה מלאכותית,

כוח צבאי,

יכולת מעקב,

אינטגרציה דתית,

ואחדות פוליטית.

נדמה שהחיה מסוגלת לקבוע:

מי יכול לקנות,

מי יכול למכור,

מי יכול לעבוד,

מי יודר,

ואפילו:

מי ימות.

אבל כאשר השופרות מתחילים להישמע,

העולם כולו יתחיל לגלות:

החיה אינה אלוהים.

---

אולם גם אחרי השופרות, בני האדם עשויים עדיין לא לחזור בתשובה

ספר ההתגלות מתאר תוצאה מזעזעת מאוד.

גם לאחר האסונות האלה,

בני האדם עדיין:

אינם חוזרים בתשובה,

אינם מוותרים על האלילים,

ואינם מוותרים על הרשע.

כלומר:

האזהרה אינה גורמת לכולם לחזור.

ואז המשפט נכנס לשלב נוסף:

שבע הקערות.

שבע הקערות: ממשפט מוגבל אל משפט מקיף

בשופרות מופיע פעמים רבות:

שליש.

אבל בשבע הקערות הטון שונה בבירור.

הקערה הראשונה פוגעת במי שנושאים את סימן החיה ועובדים אותה.

הקערה השנייה הופכת את הים לדם כמו דם של מת.

הקערה השלישית פוגעת בנהרות ובמעיינות.

הקערה הרביעית גורמת לשמש לצרוב את בני האדם.

הקערה החמישית נשפכת ישירות על:

כס החיה.

וממלכתה נעשית חשוכה.

הקערה השישית מובילה את העולם יותר ויותר אל המלחמה הסופית.

ובקערה השביעית נשמעת ההכרזה:

״היה!״ / ״נגמר!״

---

אם השופרות דומים לאזהרה, הקערות דומות יותר למשפט גלוי והשפלה של מלכות החיה

במודל של שיאו־יאנג יש כאן אופי חזק מאוד של יציאת מצרים.

השופרות כאילו שואלים:

״האם עדיין תחזרו?״

והקערות נעשות יותר ויותר כמו:

״אם בחרתם בדברים האלה כמושיעים שלכם — נראה אם הם יכולים להציל אתכם.״

אתם מאמינים:

שהחיה תציל אתכם.

שהכלכלה העולמית תציל אתכם.

שהטכנולוגיה תציל אתכם.

שהכוח הצבאי יציל אתכם.

ש״ישוע״ המזויף יציל אתכם.

שמשיח השקר יבנה עולם חדש.

אבל כאשר:

הים,

מקורות המים,

השמש,

החושך,

המלחמה,

והארץ עצמה

מתחילים לאבד את הסדר הרגיל שלהם,

השאלה נעשית:

איפה האלוהים שלכם?

זה אינו ציטוט ישיר מספר ההתגלות,

אלא סיכום של שיאו־יאנג לתמונה הכוללת של שבע הקערות.

---

עבור מי שנשאר מאחור, זו גם יכולה להיות נחמה

נניח שאתה בורח.

אינך יכול לקנות ולמכור.

חברים נעצרים.

אנשים נהרגים מפני שהם נשארים נאמנים לישוע.

קל מאוד לשאול:

איפה אלוהים?

אבל כל שופר שנשמע

וכל קערה שנשפכת

עונים:

אלוהים לא איבד שליטה.

42 החודשים של החיה אינם נצחיים.

אויב המשיח אינו המלך האחרון.

גם ״ישוע״ המזויף אינו המושיע האמיתי.

הם אפילו אינם יכולים לעצור:

את הקערה הבאה מלהישפך.

לכן עבור מי שמסרב לחיה,

שבעת השופרות ושבע הקערות אמנם מפחידים,

אבל גם מנחמים:

המשפט מתקרב אל המדכא — לא רק המדכא מתקרב אליך.

---

לכן המאמינים בשלוש השנים וחצי האחרונות אינם ממתינים לכישלון, אלא לבואו של המלך האמיתי

ייתכן שאין לך יכולת:

להפיל את החיה,

להביס את אויב המשיח,

או להשמיד את המערכת הכלכלית העולמית.

אלוהים גם אינו דורש מכל אדם רגיל לעשות זאת.

מה שאתה באמת צריך לעשות הוא:

לא להיכנע למלך המזויף לפני שהמלך האמיתי חוזר.

---

שבעת השופרות ושבע הקערות הם גם מעין יציאת מצרים עולמית

שיאו־יאנג סבור שאפשר להבין את שלוש השנים וחצי האחרונות מזווית מעניינת:

ביציאת מצרים הראשונה:

פרעה שולט בעם אלוהים
→ המכות הולכות ומתגברות
→ אלוהים מפריד את עמו
→ כוחה של מצרים מוכה
→ עם אלוהים יוצא ממצרים
→ מתחיל שלב חדש

באחרית הימים:

החיה שולטת בעולם
→ שבעת השופרות מזהירים
→ שבע הקערות מביאות משפט מקיף
→ אלוהים מפריד את עמו
→ מושיעי השקר של העולם מושפלים
→ אלוהים קורא לעמו לצאת מבבל
→ המשיח האמיתי מגיע

לכן:

ספר ההתגלות עשוי להיות מעין יציאת מצרים בקנה מידה עולמי.

---

אז מה פירוש ״לצאת מבבל״?

בהמשך ספר ההתגלות נשמעת הקריאה המפורסמת:

צאו מבבל.

המשמעות הראשונה אינה בהכרח:

״מצאו במפה עיר ששמה בבל ועברו ממנה.״

המשמעות הראשונה היא:

אל תהיה שייך לה.

אל תיתן ל:

כסף,

כוח,

מסחר,

בידור,

דת,

טכנולוגיה,

או מדינה

להפוך למושיע הסופי שלך.

---

אבל בשלוש השנים וחצי האחרונות, ה״יציאה״ עשויה להפוך מבחירה רוחנית לבריחה פיזית

אם מערכת החיה תתחיל לשלוט באופן מלא ב:

זהות,

מסחר,

מזון,

מגורים,

תחבורה,

ופולחן,

אז כדי להישאר נאמן, אדם עשוי באמת להידרש:

לעזוב מקומות הנשלטים ברמה גבוהה.

זה גם מהדהד את אזהרת ישוע במתי כ״ד:

״כאשר תראו — ברחו.״

לכן העיקרון של שיאו־יאנג אינו:

כבר עכשיו להסתגר מן העולם מתוך פחד.

אלא:

כבר עכשיו למד לא להיות תלוי בבבל.

ובאותו יום,

אם באמת תצטרך ללכת:

לך.

---

ואחרי שהלכת — אל תחזור

כאן חוזר שוב סיפורה של אשת לוט.

אם כבר ידוע לך:

שמערכת מסוימת נכנסת למשפט,

אבל בגלל:

בית,

עבודה,

כסף,

נוחות,

ועיר מוכרת

אתה חוזר אליה,

ייתכן שהסכנה האמיתית אינה רק:

שחזרת למקום מסוים.

אלא:

שהלב שלך שוב שייך למערכת ההיא.

לכן בשלוש השנים וחצי האחרונות:

לצאת מבבל אין פירושו רק שהרגליים יוצאות.

אלא גם:

שהלב אינו חוזר.

בקרבה לקערה השביעית הכול מגיע לשיא

כאשר הקערה השביעית בהתגלות ט״ז נשפכת,

יוצא קול מן הכס ואומר:

״היה!״ / ״נגמר!״

ואז מופיעים:

ברקים,

קולות,

רעמים,

ורעש אדמה חסר תקדים.

ערי האומות קורסות.

האיים נעלמים.

ההרים אינם נמצאים עוד.

ברד עצום יורד.

זה כבר אינו נראה כמו:

אסון רגיל.

אלא כמו:

הסדר הגאוגרפי והציוויליזציוני של העולם הישן מתחיל לקרוס.

---

העולם חושב שבנה את הציוויליזציה החזקה ביותר — ובסוף אינו מסוגל אפילו לשמור על עריו

זהו אחד האירוניה החזקה שבסוף שבע הקערות.

האנושות עשויה לחשוב:

בנינו:

ערים חכמות,

מערכת פיננסית עולמית,

זהות דיגיטלית,

בינה מלאכותית,

ממשל עולמי,

והצבאות המתקדמים ביותר.

אבל בקערה השביעית,

אפילו:

הערים עצמן

מתחילות ליפול.

שיאו־יאנג סבור שזה דומה לחשיפה פומבית אחרונה מצד אלוהים:

בבל אינה עיר נצחית.

---

ובעוד ערי האומות נופלות, זכריה מתאר דווקא את ירושלים כמתרוממת

צריך להבהיר תחילה:

התגלות ט״ז אינה אומרת במפורש:

״בזמן הקערה השביעית ירושלים תתרומם.״

זהו מודל ששיאו־יאנג יוצר כאשר הוא מחבר בין רעש האדמה הסופי בהתגלות לבין זכריה י״ד.

זכריה י״ד מתאר:

את ירידת YHWH,

שינוי עצום בהר הזיתים,

עיצוב מחדש של פני הארץ,

ותמונה שבה:

ירושלים מתרוממת ונשארת יושבת במקומה.

לכן שיאו־יאנג משער:

כאשר ערי העולם הגבוהות נופלות, ירושלים עשויה דווקא להיות מודגשת מחדש בתוך שינוי גאוגרפי עצום.

---

בבל של העולם נופלת, ירושלים של המשיח מתרוממת

לניגוד הזה יש כוח רב.

מה שבני האדם בנו:

ערים,

אימפריות,

מרכזים פיננסיים,

ומרכזי כוח פוליטי

מתחיל לקרוס.

ואילו:

ירושלים

נעשית שוב מרכז תשומת הלב של העולם.

לא מפני שיש בה הבנק הגדול ביותר.

לא מפני שיש בה הטכנולוגיה החזקה ביותר.

אלא מפני:

שהמלך האמיתי עומד להגיע.

---

ואז התמונות של התנ״ך ושל הברית החדשה מתחילות להתחבר

דניאל רואה:

דמות כבר־אנש הבאה עם ענני השמים.

ישוע אומר במתי כ״ד:

שבני האדם יראו את בן־האדם:

בא על ענני השמים בגבורה ובכבוד רב.

זכריה י״ד מתאר:

YHWH אלוהיי יבוא וכל הקדושים עמו.

והתגלות י״ט מתאר:

השמים נפתחים.

המלך האמיתי מופיע.

צבאות השמים הולכים אחריו.

---

לכן שיאו־יאנג משלב את הקטעים האלה לתמונה סופית דרמטית מאוד

לאחר הקערה השביעית,

ערי האומות קורסות.

הסדר הישן של העולם נשבר.

ירושלים מתרוממת בתוך שינוי עצום של פני הארץ.

ואז:

ישוע יורד בפומבי בעננים עם הקדושים ועם המנצחים מכל הדורות.

הרעיון מן המאמר הקודם:

״מלך המלכים אוסף את המלכים״

מקבל כאן את תשובתו.

מי שקמו תחילה,

מי שנלקחו תחילה,

ומי שנאספו תחילה,

חוזרים עכשיו יחד עם:

מלך המלכים האמיתי.

---

באותו רגע כבר לא יהיה צורך שמישהו יוכיח בשם ישוע ״אם הוא באמת הוא״

ישוע האמיתי אינו זקוק:

לאישור מנביא שקר.

להצבעה של דתות העולם.

להכרזה של מנהיג פוליטי.

וגם לא לטכנולוגיה שמייצרת נס שרק קבוצה קטנה יכולה לראות.

מפני שהשיבה המתוארת במתי כ״ד היא:

פומבית.

העולם כולו אינו יכול להתעלם ממנה.

---

באותו יום, ייתכן שהתמונה העתיקה של ״YHWH מולך״ בתנ״ך תתחיל להתגשם במלואה

זכריה י״ד מכריז:

YHWH יהיה למלך על כל הארץ.

גם ישעיהו מתאר:

את YHWH צבאות מולך בהר ציון ובירושלים.

לכן עבור קורא יהודי,

שובו של ישוע אינו רק:

״ישוע של הנצרות מופיע מן השמים.״

הוא יכריח את האדם להתמודד עם שאלה גדולה יותר:

כיצד מתגשמים הקטעים בתנ״ך שבהם YHWH עצמו יורד, נלחם ומולך בציון?

---

תשובת שיאו־יאנג: YHWH הנראה, היורד והמולך מתגלה בסופו של דבר בפומבי בישוע

זהו חלק מן המודל הכריסטולוגי של שיאו־יאנג:

״YHWH הנראה = הבן לפני התגלמותו בבשר״.

לא כל היהודים ולא כל הנוצרים מקבלים את המודל הזה.

אבל לפי הבנה זו,

כאשר ישוע באמת יורד עם כל הקדושים,

העולם אינו רק מגלה:

״ישוע חזר.״

אלא מתחיל להבין:

שהכבוד של YHWH צבאות, זה שעליו דיברו הנביאים כמי שיורד, נלחם ומולך, מתגלה בפומבי בישוע.

במילים אחרות:

מלך צבאות האמיתי סוף סוף הגיע.

אבל לפני כן, אם אתה חי בשלוש השנים וחצי האחרונות — מה הדבר החשוב ביותר?

אם אתה יהודי:

אל תשאל קודם:

״האם אני אחד מן ה־144,000?״

שאל קודם:

״האם זיהיתי את המשיח האמיתי?״

אם אלוהים מגן עליך באופן מיוחד,

לך אחרי הנהגתו.

ואם אינך מקבל הגנה מיוחדת כזאת,

אל תפנה בגלל זה אל משיח שקר.

---

אם אתה נוצרי שנשאר מאחור:

אל תיתן לבושה לגרום לך לסרב להודות:

ייתכן שההילקחות באמת כבר התרחשה.

שיאו־יאנג סבור:

להילקחות יש סף.

לא להילקח אינו שווה לכך שאין ישועה.

הדבר החשוב באמת הוא:

מכאן ואילך אל תמסור עוד את נאמנותך.

---

אם בעבר לא האמנת כלל:

אל תעצור רק ב:

״אז ישוע באמת היה קיים.״

קו היסוד האמיתי הוא:

ישוע הוא המושיע היחיד.

---

ומה אם בסופו של דבר תצטרך לבחור בין מוות לבין בגידה?

אז זכור את אזהרתו של ישוע:

אל תפחד ממי שיכול להרוג רק את הגוף.

מפני:

שאויב המשיח יכול להרוג אותך פעם אחת.

אבל:

המשיח האמיתי יכול להקים אותך מחדש.

לכן:

המחזיק מעמד עד הסוף ייוושע.

---

בשלוש השנים וחצי האחרונות, לא רק הגוף צריך לשרוד

ייתכן שזהו החלק החשוב ביותר בתשובת המאמר.

הכותרת שואלת:

לאחר ההילקחות נשארו לעולם שלוש שנים וחצי — איך אפשר לשרוד?

התשובה אינה רק:

איפה להתחבא,

כמה אוכל להכין,

איך להימנע ממעקב,

ואיך לברוח מן העיר.

במשבר אמיתי, ייתכן שכל הדברים האלה יהיו חשובים.

אבל ברובד עמוק יותר:

צריך לשמור שהנאמנות תישאר בחיים.

הגוף יכול להיפגע.

הרכוש יכול להיאבד.

ערים יכולות לקרוס.

ואפילו החיים יכולים להילקח.

אבל כל עוד:

לא מסרת את מקומו של ישוע לאדם אחר,

הסיפור עדיין לא הסתיים.

---

מפני שלחיה יש רק 42 חודשים

זה דבר שאדם בשלוש השנים וחצי האחרונות יצטרך לזכור שוב ושוב.

החיה אינה מולכת לנצח.

יש לה רק:

42 חודשים.

האישה נשמרת:

עת, עתים וחצי עת.

הקדושים צריכים:

להחזיק מעמד עד הסוף.

השופרות יישמעו.

הקערות יישפכו.

בבל תיפול.

הקערה השביעית תגיע.

הערים יקרסו.

והמלך האמיתי יופיע.

---

לכן אינך צריך להביס את אויב המשיח

מה שאתה באמת צריך לעשות

הוא רק:

לא להיכנע למלך המזויף לפני שהמלך האמיתי מגיע.

אם צריך לעזוב,

עזוב.

אם כבר עזבת,

אל תחזור.

אם אתה נרדף,

זכור את דברי ישוע:

אל תפחד ממי שיכול להרוג רק את הגוף.

ואם באמת תצטרך לעמוד מול המוות,

זכור:

אויב המשיח יכול להרוג אותך פעם אחת, אבל המשיח האמיתי יכול להקים אותך מחדש.

לכן:

המחזיק מעמד עד הסוף ייוושע.

---

מפני שבסופו של דבר בבל באמת תיפול

בשלוש השנים וחצי האחרונות,

בבל עשויה להיראות חזקה באופן בלתי נתפס.

היא שולטת ב:

עושר,

מסחר,

ערים,

אומות,

פוליטיקה,

דת,

ואפילו בזכות של האדם להשתתף בחיים הרגילים.

מי שמסרב לה

נראה דווקא כמו:

המפסיד.

הוא אינו יכול לעבוד כרגיל.

אינו יכול לקנות ולמכור כרגיל.

נאלץ לברוח.

ואולי אפילו נהרג.

אבל התמונה האחרונה של ההתגלות אינה:

בבל שולטת בעולם לנצח.

אלא:

בבל הגדולה נפלה.

---

בני הארץ בוכים עליה, אבל השמים מתחילים לשמוח

התגלות י״ח מתארת ניגוד חזק מאוד.

על הארץ:

מלכים,

סוחרים,

ואנשים שהתעשרו מבבל

רואים אותה נופלת ומתחילים:

לבכות,

להתאבל,

ולהשתומם.

מפני שהם תמיד חשבו:

שהמערכת הזאת אינה יכולה ליפול.

אבל היא באמת נפלה.

ובהתגלות י״ט תגובת השמים שונה לחלוטין:

הללויה!

״הללויה״ (הַלְלוּ־יָהּ) הוא ביטוי הלל עברי מוכר מאוד:

הללו את YHWH.

---

הארץ אומרת: ״בבל נגמרה.״ השמים אומרים: ״הללויה.״

זהו אחד ההיפוכים החזקים ביותר בסוף ספר ההתגלות.

מי שלא היה יכול לקנות ולמכור:

לא הפסיד.

מי שברח מן הערים:

לא הפסיד.

מי שסירב לחיה:

לא הפסיד.

ואפילו מי שנהרג בגלל זה:

לא הפסיד.

מפני שהעולם שהם סירבו לו

ממילא נועד ליפול.

והמלך שהם חיכו לו:

באמת הגיע.

---

לכן אל תקנא בשגשוג של בבל בשלוש השנים וחצי האחרונות

אם באמת תחיה באותה תקופה,

ייתכן שתראה את מי שקיבלו את מערכת החיה:

עדיין קונים,

עדיין עובדים,

עדיין נהנים מחיי העיר,

ועדיין נראים כאילו ״הכול רגיל״.

ואתה עצמך אולי בורח.

ייתכן שתשאל:

״אז מי באמת נשמר בידי אלוהים?״

אבל סיפורה של אשת לוט מזכיר:

אל תתגעגע לעיר שעומדת להישפט רק מפני שהמשפט עדיין לא הושלם.

וספר ההתגלות כבר מגלה את התשובה הסופית:

בבל הגדולה אכן תיפול.

---

לחיה יש רק 42 חודשים, וגם לבבל יש רק פריחה אחרונה

המשיח האמיתי אינו מלך של 42 חודשים.

הוא אינו זקוק ל:

סימן החיה,

מערכת מסחר,

תעמולה פוליטית,

או ניסים מזויפים

כדי לשמור על סמכותו.

בסופו של דבר:

השופרות יישמעו.

הקערות יישפכו.

הקערה השביעית תגיע.

ערי האומות ייפלו.

בבל תקרוס.

ירושלים תודגש מחדש בתוכניתו הסופית של אלוהים.

המלך האמיתי יבוא בעננים.

הקדושים יבואו עמו.

ומלך המלכים יתחיל למלוך.

---

לכן הקול האחרון שיישאר לא יהיה קריאת הניצחון של החיה

אלא:

בבל הגדולה נפלה!

הללויה!

מפני:

שמלך המלכים האמיתי כבר הגיע.

ומי שבשלוש השנים וחצי האחרונות:

לא כרע לפני משיח השקר,

לא קיבל את ״ישוע״ המזויף,

לא חזר לאחור בגלל שגשוגה של בבל,

ונשאר נאמן למשיח האמיתי גם תחת רדיפה,

יבין אז באמת:

המחזיק מעמד עד הסוף ייוושע.

מפני שמי שקובע בסופו של דבר את קץ ההיסטוריה

מעולם לא היה:

החיה של 42 החודשים,

אלא:

המשיח האמיתי המולך לעולם.