מה הם בעצם הכרובים וארבע החיות?

ממשכן משה ומחזון יחזקאל, ועד ארבע החיות, 24 הזקנים, 144,000 ושׂה האלוהים בספר ההתגלות

---

לקוראים יהודים ולמאמינים בתחילת דרכם | שני מושגי רקע פשוטים, אפשר לדלג

כרובים

״כרובים״ (Cherubim; בעברית: כְּרוּבִים) הם סוג חשוב מאוד של ישויות שמימיות נבראות במקרא.

הם מופיעים לראשונה בפתח גן עדן בספר בראשית, ובהמשך שוב ב:

משכן משה,

ארון הברית,

מקדש שלמה,

ובחזונות ספר יחזקאל.

הכרובים שונים מן הדימוי הפשוט שיש לרבים לגבי ״מלאכים״ שתפקידם העיקרי הוא למסור מסרים.

משמעותה המקורית של המילה ״מלאך״ היא:

שליח.

אבל חשוב להבחין:

שליח אינו בהכרח מלאך; ואילו מלאכים אכן נושאים לעיתים קרובות תפקיד של שליחות.

לכן כאשר המאמר משתמש במילה ״מלאכים״, לעיתים הכוונה הרחבה היא לישויות רוחניות שמימיות נבראות; ואילו ״כרובים״ מתייחס במיוחד לסוג מסוים של ישויות שמימיות.

במקרא הכרובים קשורים במיוחד ל:

נוכחות אלוהים, קדושה, כבוד, מרחב מקודש וכס המלכות.

---

ארבע החיות

ספר יחזקאל וספר ההתגלות מתארים ישויות מיוחדות מאוד המכונות:

ארבע החיות.

יש להן מאפיינים של:

אדם,

אריה,

שור,

נשר,

כנפיים,

ועיניים.

והן נמצאות קרוב מאוד לכס אלוהים ולכבודו.

יחזקאל י׳ אף מציין במפורש:

שהחיות שהנביא ראה קודם לכן

הן:

כרובים.

לגבי ארבע החיות שבספר ההתגלות,

האם הן בדיוק אותם ארבעה כרובים שראה יחזקאל,

קיימות במסורת הפרשנית דעות שונות.

יש המדגישים יותר:

את המשמעות הסמלית;

ויש הסבורים:

שמלבד הסמליות, החזונות עשויים גם לשקף ישויות שמימיות אמיתיות.

המאמר יתחיל מן הכתוב ומן ההבנות המקובלות,

ורק לאחר מכן יעבור בהדרגה אל:

המודל של שיאו־יאנג.

הערת תרגום:
המאמר המקורי נכתב בסינית. אם קיימת אי־התאמה בין התרגום העברי לבין המקור, משמעות המקור הסיני היא הקובעת.

---

1. פתיחה: כיצד יש להבין את הכרובים ואת ארבע החיות?

הכרובים וארבע החיות הם אולי מן הישויות השמימיות המסתוריות ביותר בכל המקרא.

הם חוצים את כל קו הסיפור של:

גן עדן,

משכן משה,

ארון הברית,

מקדש שלמה,

חזון כבוד אלוהים ביחזקאל,

וכס המלכות השמימי בספר ההתגלות.

ומכאן עולה השאלה:

האם הכרובים וארבע החיות המופיעים בספרים שונים הם:

סמלים שונים?

ישויות שמימיות שונות?

או:

אותו סוג, ואולי אפילו אותן ישויות עצמן, שנראו בתקופות שונות ובצורות שונות?

---

2. הדברים שהמקרא עצמו מבהיר באופן מפורש

יש כמה דברים שהכתוב עצמו אומר די בבירור.

ספר בראשית מזכיר במפורש:

כרובים.

גם במשכן משה ועל ארון הברית מופיעים:

כרובים.

יחזקאל א׳ מכנה בתחילה את ארבע הישויות שראה:

חיות.

אבל ביחזקאל י׳,

הנביא מזהה אותן במפורש:

החיות האלה הן כרובים.

לכן לפחות בספר יחזקאל,

הקשר בין:

״ארבע החיות״

לבין:

״כרובים״

אינו רעיון מאוחר שהודבק לטקסט,

אלא קשר שהכתוב עצמו קובע.

---

3. ההבנה המרכזית והנפוצה: חזון אמיתי בעל סמליות חזקה

חוקרים יהודים ונוצרים רבים סבורים:

שהפנים הרבות,

הכנפיים,

העיניים,

האריה,

השור,

הנשר,

והאופנים בתוך האופנים

נושאים משמעות תיאולוגית סמלית חזקה.

למשל:

האדם יכול לסמל תבונה ושלטון;

האריה — הוד ומלכות;

השור — כוח ונשיאה;

הנשר — גובה ומהירות.

העיניים מובנות לעיתים כסמל ל:

ראייה,

הבחנה,

והשגחת אלוהים הרואה הכול.

והכנפיים יכולות לסמל:

מהירות

ופעולה החורגת מן המגבלות הארציות.

לכן פרשנים רבים אינם מניחים שכל פרט בחזון חייב לתאר:

״אנטומיה ביולוגית קבועה״

של יצור שמימי.

---

4. ארבע החיות בהתגלות מובנות לעיתים כמיזוג של כמה חזונות נבואיים

ארבע החיות בהתגלות ד׳ דומות מאוד לחיות ביחזקאל,

אבל אינן זהות לחלוטין.

לדוגמה:

לחיות ביחזקאל יש ארבע כנפיים;

ואילו לארבע החיות בהתגלות יש שש כנפיים.

ושש הכנפיים מזכירות מאוד את:

השרפים בישעיהו ו׳.

לכן חוקרים רבים סבורים:

שהחזון של יוחנן עשוי למזג בין:

כרובי יחזקאל

לבין:

שרפי ישעיהו.

כלומר:

ארבע החיות שבהתגלות אינן חייבות להיות בדיוק אותן ארבע ישויות שראה יחזקאל.

---

5. הבנה פחות נפוצה: סמליות אינה שוללת צורה אמיתית

אבל קיימת גם דרך אחרת להבין את הדברים:

לעובדה שמשהו נושא משמעות סמלית

אין פירוש שהוא אינו קיים באמת.

למשל:

כתר הוא דבר ממשי,

ובכל זאת הוא מסמל מלכות.

המקדש היה ממשי,

ובכל זאת נשא משמעות טיפולוגית.

שה הוא בעל חיים אמיתי,

ובכל זאת ספר ההתגלות משתמש בדמות השה כדי להצביע על המשיח.

לכן:

אדם,

אריה,

שור,

נשר,

כנפיים,

ועיניים

יכולים בהחלט:

לשאת משמעות סמלית

ובו בזמן לשקף גם צורה אמיתית של ישויות שמימיות.

---

6. ייתכן יותר ששני הספרים מתארים את אותן ארבע חיות

שיאו־יאנג סבור:

שאם מתמקדים רק ב:

ארבע כנפיים או שש,

יצור אחד בעל ארבע פנים או ארבע ישויות שכל אחת מדגישה פנים אחרות,

קל לחשוב שמדובר בישויות שונות.

אבל אם מסתכלים על:

המספר,

המיקום,

התפקיד,

הקשר הישיר לכס אלוהים,

ורמת הסנכרון עם פעולת אלוהים,

הדמיון נעשה חזק מאוד.

בשני המקרים:

יש ארבע ישויות;

הן קרובות מאוד לאלוהים;

קשורות ישירות לכס;

יש להן כנפיים ועיניים;

יש בהן מאפיינים של אדם, אריה, שור ונשר;

והן אינן קובעות כיוון לעצמן,

אלא פועלות סביב כבוד אלוהים.

לכן שיאו־יאנג נוטה יותר לחשוב:

יחזקאל ויוחנן ראו את אותם ארבעת הכרובים.

---

7. הבדל בתיאור אינו מחייב הבדל בזהות

שיאו־יאנג סבור:

שההבדלים בין שני החזונות יכולים לנבוע מ:

זווית שונה,

תנוחה שונה,

צורת פריסה שונה,

או תפקיד אחר שהחזון מדגיש באותו רגע.

אותו אדם יכול:

לעמוד,

לרוץ,

לכרוע,

לפרוש ידיים,

או ללבוש בגד,

ולהיראות שונה מאוד.

אם ישויות שמימיות גבוהות אינן כפופות לחלוטין לאנטומיה הביולוגית הרגילה של הארץ,

אז:

כנפיים מקופלות או פרושות,

פנים שונות המופנות אל הנביא,

או חלקים שונים שהחזון מדגיש,

יכולים להסביר את ההבדלים.

לכן:

הבדלים בפרטי התיאור אינם מחייבים שמדובר במלאכים שונים; ייתכן שאותן ארבע חיות נראו במצבים שונים.

---

8. אבל לפני ארבע החיות צריך לחזור אל גן עדן

המקום הראשון במקרא שבו מופיעים כרובים

אינו כס המלכות השמימי,

אלא:

גן עדן.

לאחר חטא אדם וחוה,

אלוהים מגרש אותם מן הגן

ומציב במזרח הגן:

כרובים

ואת:

להט החרב המתהפכת

כדי לשמור את הדרך אל עץ החיים.

זוהי הופעתם הרשמית הראשונה של הכרובים במקרא.

---

9. כרובי גן עדן נראים כישויות שמבצעות משימה באופן עצמאי

בראשית ג׳ אינו מזכיר:

אופנים בתוך אופנים,

רקיע,

כס,

או אלוהים היושב מעל הכרובים.

התפקיד הברור ביותר של הכרובים כאן הוא:

שמירה.

הם מוצבים בגבול מקודש

כדי שהאנושות שנפלה לא תחזור כרצונה אל עץ החיים.

לכן לפחות במבט ראשון,

הכרובים כאן נראים יותר כמו:

ישויות שמימיות בכירות שמבצעות באופן עצמאי משימה שאלוהים נתן להן.

---

10. האם כרובי גן עדן היו צורה מוקדמת יותר של ארבע החיות?

כאן אפשר להשאיר שאלה פתוחה.

שיאו־יאנג סבור:

שאם ארבע החיות המאוחרות ביחזקאל הן באמת:

כסו／מרכבתו של אלוהים,

ייתכן שהכרובים בגן עדן היו:

בשלב שבו עדיין לא נכנסו לתפקיד העליון הזה, ופעלו בצורה עצמאית יותר.

אין צורך למהר להסיק מסקנה.

מפני שבהמשך,

במשכן משה,

מתרחש שינוי מעניין מאוד.

11. במשכן משה הכרובים עוברים לפתע אל המקום המרכזי ביותר של נוכחות אלוהים

כאשר אלוהים מצווה על משה לבנות את המשכן,

הכרובים כבר אינם רק:

שומרים מחוץ למרחב מקודש.

הם נכנסים ישירות אל:

קודש הקודשים.

ולא למקום שולי.

הם מוצבים:

בשני קצות הכפורת שעל ארון הברית.

כנפיהם פרושות כלפי מעלה,

ומכסות את הכפורת.

---

12. אלוהים אפילו אומר שהוא ידבר עם משה מבין שני הכרובים

שמות כ״ה חשוב מאוד בנקודה הזאת.

אלוהים אומר למשה:

שהוא ייוועד איתו:

מעל הכפורת,

מבין שני הכרובים,

ושם ידבר אליו.

לכן מיקומם של הכרובים במשכן כבר אינו רק:

קישוט,

שמירה,

או סמל.

הם קשורים ישירות אל:

המקום שבו אלוהים נפגש עם האדם ומדבר אליו.

---

13. הדבר מהדהד את הביטוי ״YHWH היושב על הכרובים״

בהמשך המקרא מופיעים כמה תיאורים דומים ל:

״YHWH היושב על הכרובים״.

זהו ביטוי שראוי לשים לב אליו.

הוא אינו נשמע רק כמו:

״אלוהים יושב על כיסא ובמקרה שני מלאכים עומדים לידו.״

הוא נשמע יותר כאילו:

הכרובים עצמם נעשו חלק ממבנה הכס.

---

14. ייתכן שמשכן משה כבר מנבא שהכרובים יהיו לכסו של אלוהים

שיאו־יאנג סבור:

שאם הכרובים בגן עדן נראים יותר כ:

שומרים עצמאיים,

אז העובדה שבמשכן משה אלוהים מציב את הכרובים ישירות על:

הארון,

הכפורת,

ומקום הדיבור האלוהי,

עשויה כבר לרמוז:

שהכרובים הנאמנים עתידים להתרומם ולהיעשות חלק מכסו／מרכבתו של אלוהים.

זו עדיין אינה הוכחה מלאה,

אבל זהו רמז מעניין מאוד.

---

15. גם יריעות המשכן מלאות בכרובים

לא רק הארון.

גם יריעות המשכן,

ובכללן הפרוכת המפרידה בין הקודש לקודש הקודשים,

מכילות דמויות כרובים.

כך קודש הקודשים כולו נראה כמעט כמו:

מרחב מקודש המלא בדימויים של חיים שמימיים.

מגן עדן ועד המשכן,

הכרובים נשארים קשורים מאוד אל:

גבולות של קדושה.

---

16. גן עדן וקודש הקודשים עשויים להדהד זה את זה

בגן עדן:

הכרובים שומרים את הדרך אל עץ החיים.

במשכן:

הכרובים נמצאים בקודש הקודשים ועל הכפורת.

לכן מסורות פרשניות רבות כבר שמו לב:

שייתכן קשר תיאולוגי בין:

גן עדן

לבין:

המשכן／המקדש.

אם כך,

הכרובים כאילו אומרים שוב ושוב:

אתה מתקרב אל הליבה של נוכחות אלוהים.

---

17. מקדש שלמה מגדיל עוד יותר את דמות הכרובים

כאשר שלמה בונה את המקדש,

בקודש הקודשים, נוסף על הכרובים שעל הארון,

מופיעים עוד שני כרובים עצומים.

כנפיהם הפרושות כמעט חוצות את כל קודש הקודשים.

לכן כאשר מסתכלים על הקו:

גן עדן,

משכן משה,

ארון הברית,

מקדש שלמה,

הקשר בין הכרובים לבין:

נוכחות אלוהים,

קדושה,

קודש הקודשים,

וכס המלכות

נעשה הדוק יותר ויותר.

---

18. ואז ביחזקאל כל התמונה פתאום ״מתעוררת לחיים״

אם הכרובים במשכן משה היו:

מודל ארצי מזהב,

אז בספר יחזקאל:

כל המערכת פתאום קמה לתחייה.

הנביא רואה:

חיות אמיתיות,

כנפיים אמיתיות,

אופנים אמיתיים,

כבוד אמיתי,

וכס אמיתי.

כאילו:

במשכן משה הונח כל הזמן מודל מוקטן,

ואצל יחזקאל אלוהים פתאום מראה לנביא:

את הגרסה השמימית המלאה.

---

19. יחזקאל אינו רואה ארבעה שומרים העומדים במקום

ארבע החיות ביחזקאל א׳

אינן עומדות ליד הכס ומחכות לפקודות.

הן עצמן:

נעות.

הן הולכות לכל כיוון בלי להסתובב.

האופנים נעים איתן.

כאשר הן עולות,

האופנים עולים.

כאשר הן נעצרות,

האופנים נעצרים.

כל התמונה נראית כמו:

מערכת חיה של תנועה אלוהית.

---

20. המשפט ״רוח החיה באופנים״ הוא מפתח חשוב מאוד

הכתוב אף אומר:

שרוח החיה הייתה באופנים.

זה מצביע על כך:

שהחיות

והאופנים

אינם שני דברים שאין ביניהם קשר.

הם דומים יותר ל:

חלקים שונים של אותה מרכבת חיים.

וזה גורם לשיאו־יאנג לנטות עוד יותר לחשוב:

שארבע החיות אינן:

רק שומרות לצד כס אלוהים.

אלא:

מהוות חלק מן הכס／המרכבה עצמה.

21. האם ארבע החיות הן כסו／מרכבתו של אלוהים?

שיאו־יאנג סבור:

שאחת הדרכים הטבעיות ביותר לקרוא את התמונה הכוללת ביחזקאל היא:

ארבע החיות עצמן הן כס חי／מרכבה חיה הנושאת את כבוד אלוהים.

הן אינן כלי תחבורה רגיל.

וגם לא כיסא חסר חיים.

אלא:

ישויות נבראות גבוהות,

בעלות חיים ורצון,

אך מסונכרנות לחלוטין עם אלוהים.

---

22. אבל ״כס אלוהים״ אינו אומר שארבע החיות הן אלוהים

צריך להבחין כאן בבירור.

כאשר שיאו־יאנג אומר:

שארבע החיות הן כסו／מרכבתו של אלוהים,

אין פירוש הדבר:

שארבע החיות הן אלוהים עצמו.

ספר ההתגלות מדבר שוב ושוב על:

״היושב על הכס״.

המוקד הוא:

אלוהים היושב על הכס,

ולא:

הכס עצמו.

---

23. אפשר להשוות באופן מוגבל לדברי פאולוס: ״והצור היה המשיח״

פאולוס אומר:

שהצור שליווה את ישראל היה:

המשיח.

אין פירוש הדבר:

שישוע המשיח במהותו הוא גוש אבן חומרי.

אלא:

שהמציאות האלוהית שמאחורי סיפור הצור והאספקה

מצביעה בסופו של דבר על:

המשיח.

שיאו־יאנג מוסיף ומציע:

ש־YHWH העומד על הצור שממנו יצאו המים

הוא:

הבן, המשיח.

באופן דומה:

ארבע החיות יכולות להיות באמת כסו של אלוהים, ובכל זאת ״היושב על הכס״ נשאר אלוהים העולה על הכס עצמו.

---

24. ארבע החיות אפילו דומות ל״רגליים״ של תנועת הכס

לאן שארבע החיות הולכות,

הכס הולך איתן.

לכן שיאו־יאנג סבור:

שאפשר להבין אותן במידה מסוימת כ:

״רגליים״ של תנועת כס אלוהים.

אין פירוש הדבר:

שאלוהים עצמו אינו מסוגל לנוע.

אלא:

שהוא בוחר לאפשר לישויות נבראות נאמנות אלה

לשאת את פעולת כבודו.

---

25. גם קולם של ארבע החיות דומה ל״קול״ של הוד אלוהים

יחזקאל מתאר את קול כנפיהן של החיות כ:

קול מים רבים,

קול שדי,

וקול המון מחנה.

כלומר:

הנוכחות שלהן אינה מרשימה רק מבחינה חזותית.

כאשר הן נעות, פורשות כנפיים ומלוות את כבוד אלוהים,

אפילו הצליל שלהן נושא:

תחושת הוד אדירה.

בספר ההתגלות ארבע החיות אינן רק משמיעות קול כנפיים.

הן עצמן מדברות.

בהתגלות ד׳ הן מכריזות יום ולילה:

״קדוש, קדוש, קדוש״.

הן משתתפות ישירות בעבודת השמים

ומכריזות על קדושתו ונצחיותו של הכול־יכול.

וכאשר נפתחים החותמות,

בכל אחת מארבע החותמות הראשונות,

אחת החיות משמיעה קול כרעם:

״בוא!״

ואז מופיעים בזה אחר זה:

הסוס הלבן,

הסוס האדום,

הסוס השחור,

והסוס החיוור.

כלומר:

קול ארבע החיות אינו מופיע רק בשבח,

אלא גם ברגעים שבהם משפט אלוהים ופעולתו בהיסטוריה מתחילים להיפתח.

בהתגלות י״ט,

כאשר 24 הזקנים וארבע החיות משתחווים ליושב על הכס,

הם שוב משיבים:

״אמן! הללויה!״

לכן שיאו־יאנג סבור:

שאם קוראים יחד את יחזקאל ואת ההתגלות,

ארבע החיות דומות אפילו ל:

ביטוי חי של קול ההוד האלוהי.

לא מפני שהן אלוהים.

וגם לא מפני שאלוהים חייב אותן כדי לדבר.

אלא מפני שכאשר:

כס אלוהים פועל,

קדושתו מוכרזת,

השה פותח את המשפט,

והשמים משיבים בעבודת קודש,

ארבע החיות נמצאות תמיד קרוב מאוד למרכז.

באמצעות תנועתן וקולן,

הוד אלוהים כאילו:

נשמע,

מורגש,

ומתגלה.

אם המודל הקודם נכון,

ארבע החיות אינן רק ״ישויות הנושאות את כס אלוהים״.

הן גם דומות ל:

ביטוי חי של ההוד שסביב הכס.

אלוהים נע —

והן נעות.

כבוד אלוהים בא —

וכנפיהן משמיעות קול אדיר.

השה פותח חותם —

והן קוראות כרעם.

אלוהים מקבל השתחוויה —

והן מגיבות מיד.

מנקודת המבט הזאת,

ארבע החיות אינן רק ישויות שמימיות העומדות ליד אלוהים,

אלא דומות יותר לחלק חי מן:

ההוד, הקול, הפעולה והעבודה המלווים את פעולת כס אלוהים.

---

26. הדבר החשוב ביותר אינו הצורה, אלא ״הסנכרון המלא״

ייתכן שהדבר הייחודי ביותר בארבע החיות אינו:

כמה פנים יש להן,

כמה כנפיים,

או כיצד האופנים מסתובבים.

אלא:

לאן שרוח אלוהים הולכת, לשם הן הולכות.

הן אינן:

שומעות את אלוהים ואז מחליטות אם לשתף פעולה.

אלא:

רצון אלוהים,

כבוד אלוהים,

ופעולת אלוהים

מתבטאים דרכן כמעט בו־זמנית.

---

27. משל מוגבל מאוד של חיבור Bluetooth

אדם מודרני יכול לחשוב על:

אוזניות או רמקול

שהתחברו למכשיר הראשי.

מה שהמכשיר הראשי משמיע,

המכשיר המחובר מוציא בסנכרון.

שיאו־יאנג סבור:

שהמשל הזה יכול לעזור באופן מוגבל מאוד להבין את:

הסנכרון

בין ארבע החיות לאלוהים.

אבל זהו רק משל מוגבל.

אלוהים אינו מכשיר אלקטרוני,

וארבע החיות אינן חומרה.

הכוונה האמיתית היא:

יש להן חיים ורצון משלהן, אך הן בגרו עד כדי התאמה עמוקה מאוד לרצונו של אלוהים.

---

28. והשאלה החשובה מגיעה: האם הן אינן יכולות לבגוד מפני שנעשו מרכבה?

כאן עולה שאלה חשובה מאוד.

האם:

ארבע החיות קודם התחברו לחלוטין לאלוהים,

ולכן מאז כבר אינן יכולות לבגוד?

או:

הן הוכיחו קודם נאמנות מתוך רצון חופשי,

ורק לאחר מכן הועלו אל:

מעמד של כס／מרכבת אלוהים?

---

29. האם הן אינן יכולות לבגוד מפני שהן מחוברות לחלוטין לאלוהים?

בעבר שיאו־יאנג נטה יותר לחשוב:

שארבע החיות כבר:

מחוברות,

מסונכרנות,

ופועלות כאחד עם אלוהים ברמה גבוהה כל כך,

שכמעט בלתי אפשרי להן להיפרד ממנו.

בדומה ל:

מכשיר שכבר מחובר לחלוטין למערכת הראשית

ואינו פועל עוד באופן עצמאי.

אבל כיום שיאו־יאנג דווקא חושב:

שאולי כיוון הסיבה והתוצאה היה הפוך.

---

30. האם הן נעשו כס／מרכבה מפני שקודם הוכיחו נאמנות?

שיאו־יאנג סבור כיום:

שאפשרות סבירה יותר היא:

הן לא היו נאמנות מפני שאיבדו קודם את יכולת הבגידה; אלא משום שכבר הוכיחו נאמנות מתוך רצון חופשי, אלוהים העלה אותן למקום הקרוב כל כך אליו.

כאשר מחברים את:

הכרובים העצמאיים בגן עדן,

רמז הכס במשכן משה,

וצורת המרכבה השלמה ביחזקאל,

הרעיון נעשה מעניין עוד יותר.

31. גן עדן עשוי להיות חלק ממבחן הנאמנות

אם המודל הזה נכון,

משימת השמירה בגן עדן אולי אינה רק:

עבודה רגילה.

מיד לאחר שהאדם איבד את מקומו,

הכרובים:

שומרים על המקום שאלוהים הפקיד בידיהם.

כך נוצר ניגוד חזק:

האדם לא שמר על גן עדן; הכרובים כן שמרו עליו.

אם בהמשך הם אכן הועלו להיות מרכבת אלוהים,

ייתכן שגם גן עדן היה:

חלק מתהליך הנאמנות שלהם.

ואז, במשכן משה,

שני הכרובים שעל ארון הברית

עשויים להיות יותר מקישוט או סמל.

שיאו־יאנג סבור:

שאם המודל נכון,

הדבר אפילו נראה כמו:

זיכרון, אישור וכבוד

שאלוהים מעניק לנאמנות הכרובים.

הם שמרו על המקום שהופקד בידיהם בגן עדן;

ובהמשך,

דמות הכרובים מוצבת בלב קודש הקודשים,

על ארון הברית,

בקשר הדוק לסמל:

כס אלוהים ונוכחותו.

שיאו־יאנג רואה כאן קו הדומה במידה מסוימת ל:

בני צדוק ביחזקאל.

כאשר לויים אחרים סטו,

בני צדוק נשארו נאמנים לשירות המקדש;

ולכן אלוהים נותן להם בהמשך:

להתקרב אליו,

לשרת אותו,

ולעמוד לפניו.

כלומר:

נראה שאלוהים זוכר את מי:

ששומר על מקומו גם כאשר אחרים נופלים.

לכן אם שמירת הכרובים בגן עדן הייתה גם מבחן נאמנות,

הכרובים במשכן יכולים להיראות כמו:

״אות נאמנות״ הנשמר לאורך זמן.

האדם נכשל;

הכרובים שמרו.

אחרים סטו;

צדוק נשאר נאמן.

שני המקרים אינם זהים,

אבל ייתכן שהם מגלים אותו עיקרון רוחני:

אלוהים זוכר נבראים ששומרים בנאמנות על המקום שהפקיד בידיהם בתוך בלבול, כישלון וסטייה.

לכן הכרובים במשכן משה

עשויים לא רק להצביע על כבוד אלוהים וכסו,

אלא גם לרמוז:

נאמנות נזכרת לפני אלוהים, ואף יכולה להוביל את הנברא קרוב יותר אל כבודו.

---

32. המקומות הקרובים ביותר לאלוהים אינם בהכרח נקבעים רק לפי ״דרגת לידה״

מכאן עולה עיקרון חשוב:

המקום הקרוב ביותר לאלוהים

אינו חייב להיות רק:

״נבראת כאן ולכן תישאר כאן לנצח.״

ייתכן שהוא קשור גם ל:

נאמנות,

בגרות,

ואמינות.

כלומר:

קרבה לאלוהים יכולה להיות לא רק נקודת התחלה, אלא גם תוצאה של נאמנות.

---

33. כסו של אלוהים יכול להיות ״חי״

אם ארבע החיות באמת עברו מ:

כרובים עצמאיים

אל:

כס／מרכבת אלוהים,

אז סדר המלכות של אלוהים מתגלה כחי מאוד.

אלוהים אינו חייב לשבת רק על:

כיסא חסר חיים.

הוא יכול לאפשר ל:

ישויות מלאכיות בוגרות,

נאמנות,

ומותאמות לחלוטין לרצונו

להיות:

כסו של כבודו בתנועה.

---

34. החירות הגבוהה ביותר במלכות אלוהים יכולה להיות דווקא ״רצון מלא להסתנכרן״

האינטואיציה האנושית אומרת לעיתים:

ככל שאתה גבוה יותר,

אתה עצמאי יותר;

ככל שאתה חופשי יותר,

אתה פחות מוגבל.

אבל אם המסלול של ארבע החיות נכון,

בגרות במלכות אלוהים יכולה להיות כמעט הפוכה:

ככל שהנברא בוגר יותר, הוא חופשי יותר; וככל שהוא חופשי יותר, הוא דווקא רוצה יותר להתאים את עצמו לחלוטין לאלוהים.

לא מפני:

שאישיותו בוטלה.

אלא מפני:

שהאישיות הבשילה עד שהיא יודעת באמת:

רצון אלוהים הוא החיים.

---

35. ארבע החיות כבר נכנסו למצב יציב מאוד שבו הן אינן רוצות עוד למרוד

שיאו־יאנג סבור:

שארבע החיות נמצאות כיום במצב:

יציב מאוד,

שבו כמעט אין עוד אפשרות מעשית שהן יבחרו ליפול.

אבל לא מפני:

שהרצון החופשי נמחק.

וגם לא מפני:

שהן ״אינן מסוגלות לחטוא״.

אלא מפני:

שהן כבר ראו מספיק,

הכירו מספיק לעומק,

וחוו מספיק באופן שלם,

עד ש:

לא מדובר ב״אינן יכולות לחטוא״, אלא ב״אינן רוצות לחטוא״.

הן עדיין חופשיות,

אך אין להן עוד סיבה אמיתית לרצות לעזוב את אלוהים.

---

36. ייתכן שארבע החיות יודעות סודות עמוקים מאוד של אלוהים

שיאו־יאנג מוסיף ומציע:

שהיכולת של ארבע החיות להיות מסונכרנות כל כך עם האל העליון

עשויה להראות שהן יודעות:

סודות עמוקים מאוד של אלוהים,

אולי הרבה מעבר למה שרוב הנבראים האחרים יודעים.

אין פירוש הדבר:

שהן נעשו יודעות־כול.

נברא לעולם אינו נעשה:

האל העליון.

אלא:

הן נמצאות בחיבור עמוק מאוד לאלוהים.

בדומה, באופן מוגבל מאוד,

לחיבור Bluetooth רציף:

אם אלוהים רוצה שידעו דבר־מה,

הן יכולות לדעת אותו מיד.

לכן בהבנה ובתפיסה

הן עשויות לעלות על כמעט כל שאר הנבראים,

ובכל זאת להישאר לעולם מתחת ל:

האב,

הבן,

ורוח הקודש.

ההבדל האמיתי אינו:

״האם ארבע החיות יודעות הרבה?״

אלא:

כל מה שהן יודעות עדיין מגיע מאלוהים; הן אינן מקור הידע.

---

37. הכרה עמוקה באמת של אלוהים יכולה דווקא לייצב את החירות

חירות אינה חייבת להיות:

נדנוד נצחי של 50% מול 50% בין שתי אפשרויות.

ככל שאדם יודע יותר בבירור:

שאש תשרוף את ידו,

כך הוא פחות רוצה להכניס את ידו לאש.

לא מפני:

שאיבד את חירותו.

אלא מפני:

שהוא יודע יותר.

כך גם ארבע החיות עשויות להיות בוגרות עד כדי:

יכולת מלאה למרוד, אך חוסר רצון מוחלט לעשות זאת.

---

38. זהו אולי ההבדל הגדול ביותר בין ארבע החיות למלאכים שנפלו

מלאכים שנפלו עשויים להיות ממוקדים מדי ב:

כבודם,

כוחם,

וותקם,

ומעמדם.

ולכן כאשר האל העליון שם את:

״בן־האדם״

במרכז,

ואף נותן לו לייצג אותו,

לקבל סמכות

ולהיות מושא להשתחוויה,

העימות נעשה חריף יותר.

ישויות מסוימות יכולות לשאול:

״למה דווקא הוא?״

ואפילו:

״האם הוא באמת ראוי?״

הבעיה אינה רק:

מי חזק יותר,

מי מפואר יותר,

או למי מעמד גבוה יותר.

אלא:

האם הנברא מקבל שלאלוהים יש זכות לקבוע מי עומד במרכז.

ארבע החיות עשויות להיות ההפך הגמור.

ככל שהן קרובות יותר לאלוהים,

כך הן יודעות יותר:

שהמרכז אינו הן.

גם אם יש להן:

כבוד עצום,

כוח עצום,

ומעמד עצום,

הן עדיין מקיפות את כס האלוהים

ומשתחוות ל:

האל העליון

ולנציגו היחיד, השה.

לכן ההבדל האמיתי אינו:

מספר הכנפיים,

רמת הכוח,

או הוותק.

אלא:

האם הנברא באמת מקבל שלאלוהים יש זכות להגדיר את הסדר שלו, וגם לקבל שבן־האדם יכול להיות המרכז שאלוהים הכול־יכול קבע.

מנקודת מבט זו,

תחילת הנפילה אולי לא הייתה קודם כול:

״אני רוצה לחטוא״.

אלא אולי:

״למה דווקא בן־האדם הפשוט הזה?״

ואילו תחילת הנאמנות יכולה להיות:

״אם אלוהים קבע זאת, אני מקבל.״

---

39. ייתכן שלמלאכים יש תפקידי ״שמש״, ״ירח״ ו״כוכבים״

מכאן המאמר נכנס אל המודל הרחב יותר של שיאו־יאנג לגבי דרגות ותפקידים מלאכיים.

שיאו־יאנג סבור:

שישויות שמימיות נבראות יכולות להציג דרגות שונות של:

כבוד,

מרחק מן המרכז השלטוני,

ותפקיד,

באמצעות דימויי:

שמש,

ירח,

וכוכבים.

אין פירוש הדבר:

שהן חייבות להיראות כמו שמש, ירח או כוכבים.

אלו הם דימויים של:

רמות שונות של אור וקִרבה לכבוד אלוהים.

---

40. ארבעים הכרובים שייכים לדרגת ה״שמש״ הקרובה ביותר לאלוהים

במודל של שיאו־יאנג,

כל הכרובים שייכים ל:

מלאכים מסוג ״שמש״.

כלומר:

ישויות הקרובות ביותר לכבוד אלוהים,

הקרובות ביותר לכס,

ונושאות את התפקידים הגבוהים ביותר.

שיאו־יאנג מוסיף ומציע:

שבמקור היו בסך הכול:

40 כרובים.

41. ארבע החיות הן ארבעת הכרובים מתוך ארבעים שלא מרדו

אם היו במקור 40 כרובים מסוג ״שמש״,

שיאו־יאנג סבור:

שייתכן כי:

36 מהם השתתפו בנפילה;

ואילו:

4 נשארו נאמנים.

ארבעת הנאמנים האלה

הם, לפי המודל:

ארבע החיות הקרובות ביותר לכס אלוהים

בספר יחזקאל

ובספר ההתגלות.

הדבר מזכיר במבנה, לא בהכרח במספרים,

את שנים־עשר המרגלים:

הרוב נסוגו,

אבל יהושע וכלב נשארו נאמנים באמונה.

שני הסיפורים אינם חייבים להוות נבואה מספרית זה על זה,

אבל הם עשויים לשקף אותו דפוס:

לעיתים רק מיעוט באמת שומר עד הסוף על המקום שאלוהים הפקיד בידיו.

---

42. הייחוד האמיתי של ארבע החיות אינו ״דרגה גבוהה מלידה״ אלא ״נאמנות עד הסוף״

אם כך,

זהות ארבע החיות נעשית מעניינת עוד יותר.

הן אינן רק:

ארבעה מלאכים בכירים ומוזרים.

הן גם:

ארבע ישויות שנשארו בצד אלוהים גם לאחר שנבראים בכירים רבים מאותו מעמד מרדו.

שיאו־יאנג משווה זאת במידה מסוימת ל:

בני צדוק.

ביחזקאל,

״בני צדוק״ כמעט אינם רק שם של שושלת.

הם נעשים סמל ל:

נאמנות,

שמירת הקודש,

ועמידה כאשר אחרים סוטים.

אפשר אפילו לומר:

שבני צדוק נעשים מעין דימוי של:

״מנצחים״.

כך גם,

אם המודל נכון,

מה שארבע החיות זוכות עליו לכבוד

אינו רק:

דרגתן המקורית,

אלא:

שכאשר אחרים מאותו סוג מרדו בהמוניהם,

הן נשארו נאמנות.

---

43. ארבע החיות עשויות להיות הנציגים המרכזיים של כל עולם המלאכים

בספר ההתגלות,

סביב הכס מופיעים:

ארבע החיות,

24 הזקנים,

והמוני מלאכים.

שיאו־יאנג סבור:

שארבע החיות אינן רק:

ארבעה כרובים.

הן עשויות להיות אפילו:

ארבעת הנציגים המרכזיים ביותר של כל עולם המלאכים לפני כס אלוהים.

אם המודל נכון,

אפשר להבין אותן גם כ:

נציגי המלאכים המנצחים.

הן עברו מבחן,

לא הלכו אחרי המלאכים הבכירים שמרדו,

ונשארו בצד אלוהים.

לעומתן,

שיאו־יאנג סבור:

ש־24 הזקנים סביב הכס

מייצגים:

את המנצחים מבני האדם.

כך נוצרת סביב כס האלוהים תמונה מעניינת:

ארבע החיות —

נציגי המלאכים שנשארו נאמנים עד הסוף;

24 הזקנים —

נציגי האנושות שנשארה נאמנה עד הסוף;

והמוני מלאכים —

מקיפים את הכס.

מנקודת מבט זו,

עצם נאמנותן של ארבע החיות מכריזה לכל הבריאה:

לא כל המלאכים הבכירים דחו את סדר אלוהים; גם בתוך המבחן הגדול ביותר נשארו מלאכים בכירים נאמנים.

והופעת ארבע החיות יחד עם 24 הזקנים סביב הכס

יוצרת תמונה נוספת:

המנצחים מקרב המלאכים והמנצחים מקרב בני האדם שמים שניהם את האב ואת השה ישוע במרכז.

---

44. אם 36 כרובים נפלו, נשארים 36 תפקידים עליונים פנויים

אם המודל הזה נכון,

מתעוררת שאלה טבעית:

מה קורה לתפקידים שהיו שייכים ל־36 הכרובים שנפלו?

שיאו־יאנג סבור:

שאלוהים אינו:

בורא מחדש 36 כרובים חדשים.

אלא:

בוחר מתוך המנצחים:

36 בני אדם מן הדרגה העליונה ביותר של ״שמש״.

---

45. ה״החלפה״ אינה נקמה שמטרתה להשפיל מלאכים שנפלו

כאשר שיאו־יאנג אומר:

שמנצחים אנושיים ממלאים את מקומותיהם של מלאכים שנפלו,

אין הכוונה:

שאלוהים תכנן בכוונה:

״להשתמש בבני אדם כדי להשפיל מלאכים״.

מפני שהסדר המקורי שאלוהים נתן ל:

מקומות,

תפקידים,

כבוד,

וסדרי הנהגה

היה מלכתחילה:

טוב מאוד.

הבעיה אינה:

שהסידור המקורי של אלוהים היה פגום.

אלא:

שחלק מן המלאכים עזבו בעצמם את המקום והתפקיד שהיו טובים.

---

46. מה שאלוהים עושה באמת הוא לשקם את הסדר המקורי שהיה טוב מאוד

לכן העובדה שמנצחים אנושיים ממלאים בהמשך תפקידים פנויים

דומה יותר ל:

שיקום של סדר הנהגה שנשאר בו חלל מפני שנבראים מרדו.

אלוהים אינו:

לוקח תפקיד מנברא נאמן

ונותן אותו לאחר.

אלא:

הנברא שהיה מופקד על התפקיד

עזב אותו בעצמו.

---

47. אבל מנקודת המבט של מלאכים שנפלו, הדבר יכול להרגיש כהשפלה חזקה

אם אותם מלאכים שנפלו כבר:

לא קיבלו את בן־האדם,

בזו לאנושות,

חשבו שהם מפוארים יותר,

חזקים יותר,

וקרובים יותר למה שהם עצמם מדמיינים כ״קדוש״ ו״עוצמתי״,

ואז בסוף הם מגלים:

שהתפקידים שאיבדו מתמלאים דווקא בידי בני אדם שנבראו בצלמו ובדמותו של בן־האדם.

הדבר אכן יכול ליצור תחושת השפלה עמוקה.

הם יכולים לשאול:

״למה הם? האם הם ראויים?״

הדבר מזכיר במידה מסוימת את משל הפועלים בכרם.

מי שנכנסו מוקדם יותר

רואים את מי שבאו מאוחר יותר מקבלים נדיבות מבעל הכרם

ומתחילים להתלונן.

לב השאלה אינו רק:

״מי עבד יותר?״

אלא:

האם לבעל הכרם יש זכות לנהוג בחסד ולחלק תפקידים לפי רצונו?

לכן מה שקשה למלאך שנפל לקבל

אינו רק:

שהאנושות מתרוממת.

אלא:

שאלוהים מביא אל מקום הכבוד הקודם שלהם

אנשים שהם עצמם חשבו שאינם ראויים.

---

48. תחושת ההשפלה אינה מטרתו של אלוהים, אלא תגובת הגאווה לתוצאה

צריך להבחין בין:

מטרת אלוהים

לבין:

תחושתו של הנברא שנפל.

מטרת אלוהים אינה:

״אני רוצה להביך אותך.״

הוא פשוט:

משקם את הסדר.

הדבר דומה במידה מסוימת למשל הבן האובד.

האב מקבל את בנו הצעיר בחזרה

לא כדי:

להשפיל את הבן הגדול.

אבל הבן הגדול רואה:

שהאב מעניק חסד גדול למי שהוא עצמו מחשיב ״לא ראוי״,

ולבו מתמלא:

אי־שביעות רצון,

השוואה,

וכעס.

הבעיה אינה שהאב התכוון לגרות אותו.

אלא:

שהוא אינו מסוגל לקבל שלאב יש זכות להעניק חסד למי שהוא עצמו חושב שאינו ראוי.

באופן דומה,

ליצור שכבר התנגד ל:

בן־האדם

ולאנושות,

העובדה שאלוהים משקם את הסדר שלו,

ואפילו מעלה בני אדם אל מקום שהמלאך בז לו,

יכולה להיות מכאיבה מאוד.

לכן ״תחושת ההשפלה״ אינה נובעת מכך שאלוהים יוזם השפלה,

אלא:

מכך שהגאווה סובלת כאשר היא רואה את אלוהים מעניק חסד לאחרים לפי ריבונותו.

---

49. כאן 24 הזקנים נעשים מעניינים במיוחד

ספר ההתגלות מתאר במפורש:

סביב כס אלוהים יש:

24 זקנים.

הם:

לבושים לבן,

חובשים כתרים,

יושבים על מושבים,

ומשתחווים יחד עם ארבע החיות ל:

אלוהים

ולשה.

שיאו־יאנג סבור:

שהמספר 24

אינו מקרי.

---

50. 24 הזקנים הם שתי הקבוצות הראשונות של נציגי האנושות בדרגת ״שמש״

שיאו־יאנג סבור:

שאפשר להבין את 24 הזקנים כ:

12 נציגים מתקופת הברית הישנה

ועוד:

12 נציגים מתקופת הברית החדשה.

כלומר:

12＋12＝24.

לפי המודל,

שתי הקבוצות האלה כבר נכנסו באופן רשמי אל:

תפקידי האנושות מסוג ״שמש״ הקרובים מאוד לכס אלוהים.

51. נציגי הברית הישנה: ״צוות משה״

שיאו־יאנג מכנה את הקבוצה הראשונה:

״צוות משה״.

משה הוא דמות מיוחדת מאוד בברית הישנה.

הוא:

דיבר עם אלוהים פנים אל פנים,

הוביל את ישראל ממצרים,

קיבל את התורה,

נכנס אל כבוד אלוהים,

והופיע שוב לצד ישוע בהר ההשתנות.

לכן שיאו־יאנג סבור:

שמשה הוא:

הדמות המרכזית בין 12 נציגי הברית הישנה,

ואפילו מעין:

״ראש הצוות״.

הסיבה אינה רק:

החוויות המיוחדות שלו,

הנסים הרבים,

או מעמדו הגבוה.

אלא בעיקר:

ששיאו־יאנג רואה במשה את האדם מתקופת הברית הישנה

שהבין את לב אלוהים באופן העמוק ביותר.

לכן משה אינו מייצג רק את עצמו.

הוא גם מייצג:

את תקופת הברית הישנה,

ואת אלה שבאו אחר כך ובאמת הלכו אחרי ישוע והבינו את רצון אלוהים.

---

52. צוות משה מוביל 144,000 מלאכים שלא נפלו

שיאו־יאנג מוסיף ומציע:

ש־12 אנשי צוות משה

עשויים להוביל:

144,000 מלאכים שלא נפלו.

לכן מבנה ההנהגה הזה אינו:

אנושות שמחליפה את כל המלאכים.

אלא:

נציגים אנושיים בוגרים

שמתחילים למשול יחד עם מלאכים נאמנים.

---

53. נציגי הברית החדשה: ״צוות פאולוס״

הקבוצה השנייה היא:

״צוות פאולוס״.

שיאו־יאנג רואה בפאולוס:

את הנציג האנושי המרכזי ביותר בתקופת הברית החדשה.

פאולוס:

בישר לגויים,

ייסד קהילות רבות,

השאיר חלק גדול מאיגרות הברית החדשה,

וקיבל הבנה עמוקה לגבי:

גוף המשיח,

הצדקה,

חסד,

תחייה,

והקהילה.

לכן שיאו־יאנג סבור:

שפאולוס הוא:

ראש 12 נציגי הברית החדשה.

---

54. גם צוות פאולוס מוביל 144,000 מלאכים נאמנים

שיאו־יאנג מוסיף ומציע:

ש־12 אנשי צוות פאולוס

יכולים להתאים ל:

קבוצה נוספת של 144,000 מלאכים נאמנים.

כך נוצר מבנה:

צוות משה — 12 בני אדם → 144,000 מלאכים נאמנים
צוות פאולוס — 12 בני אדם → 144,000 מלאכים נאמנים

כך מתקבלות:

שתי תקופות,

הברית הישנה

והברית החדשה,

שבהן נציגים אנושיים בוגרים

משתתפים בהנהגה לצד מלאכים נאמנים.

---

55. אבל 36 המקומות העליונים עדיין אינם מלאים לחלוטין

אם היו:

36 מקומות מסוג ״שמש״

שנשארו פנויים בעקבות נפילת כרובים,

וכעת יש:

12 אנשי צוות משה

＋

12 אנשי צוות פאולוס

＝24,

אז עדיין חסרים:

12.

שיאו־יאנג סבור:

שה־12 האחרונים שייכים ל:

נציגי אחרית הימים.

---

56. הקבוצה השלישית של 12 תיכנס לתפקידה הרשמי רק סביב משפט הכס הלבן

שיאו־יאנג סבור:

ש־12 נציגי אחרית הימים

יופיעו,

יבשילו,

וינצחו

בתוך ההיסטוריה של אחרית הימים,

אבל כניסתם הרשמית אל:

התפקידים השמימיים העליונים מסוג ״שמש״

עשויה להתרחש רק:

סביב משפט הכס הלבן.

כלומר:

לאחר סיום גם:

האלף האמיתי

וגם מה ששיאו־יאנג מכנה ״האלף המדומה״,

ולפני או בזמן:

משפט הכס הלבן.

---

57. אין פירוש הדבר שספר ההתגלות כתב בטעות 24 במקום 36

חשוב להבהיר:

ספר ההתגלות אכן מתאר:

24 זקנים.

המודל של שיאו־יאנג אינו אומר:

שהטקסט ״אמור״ היה לומר 36.

אלא:

שהסיבה ששיאו־יאנג המשיך מן המספר 24 אל מודל של 36

היא הקישור למבנה:

12＋12＋12.

כלומר:

12 נציגי הברית הישנה,

12 נציגי הברית החדשה,

12 נציגי אחרית הימים.

והקישור הזה מתחבר אצלו גם לשלושת תלמידיו הקרובים ביותר של ישוע:

פטרוס,

יעקב,

ויוחנן.

שיאו־יאנג רואה בשלושתם מעין דגם מוקדם לשלושה תפקידי נציגות של ישוע

באלף ובשמים החדשים והארץ החדשה.

פטרוס

מסמל:

נציג מסוג סלע／יסוד — משה.

יעקב

מסמל:

את יעקב השליח הראשון שנהרג על אמונתו,

ובכך מהדהד אצל שיאו־יאנג את פאולוס כשליח מן התקופה המאוחרת של הכנסייה הקדומה שסיים גם הוא במסלול של מסירות ומוות.

יוחנן

מסמל:

נציג מנצחים שמקבל את שבעת הרעמים

ומגלה את סודות ספר ההתגלות.

לכן המודל ששיאו־יאנג מקשר הוא:

שלושה נציגים מרכזיים של ישוע ＋ 3×12 נציגים אנושיים.

כלומר:

שלושה נציגים מרכזיים,

ועוד שלוש קבוצות של 12 משלוש תקופות,

היוצרים יחד מודל הנהגה שלם יותר באחרית הימים.

לכן 24 הזקנים בהתגלות

נשארים במודל בדיוק כפי שהם כתובים.

---

58. אם המודל הסופי הוא 36, מדוע ההתגלות אינה מראה מיד 36?

שיאו־יאנג סבור:

שהדבר דומה במידה מסוימת למשל הבן האובד.

אם 144,000 המנצחים עדיין לא הושלמו,

אז קבוצת הנציגים שלהם אינה יכולה:

להיכנס מראש למעמדה הסופי

כאילו כל חבריה כבר השלימו את שליחותם.

להפך:

הנציגים שכבר נמצאים במקומם

דומים יותר למי:

שממתינים ושומרים עבור מי שעדיין לא חזרו,

עדיין לא הבשילו,

ועדיין לא סיימו את שליחותם.

לכן הופעת 24 הזקנים

עשויה בעצמה לשאת רמז של זמן:

היסטוריית הגאולה עדיין לא הגיעה לסופה,

ומנצחי אחרית הימים עדיין נמצאים בתהליך היווצרות.

כלומר:

לא שאלוהים ״שכח״ את 12 האחרונים, אלא שהאנשים עדיין לא הושלמו, ולכן אי אפשר להציג את המבנה כאילו כבר הושלם.

מנקודת המבט הזאת,

24 הזקנים לא בהכרח שוללים מודל סופי של 36.

לפי שיאו־יאנג,

הם אפילו יכולים לרמוז:

שהתהליך האסכטולוגי שההתגלות מתארת עדיין רחוק מסיומו המלא.

ולכן גם שחרור השטן לאחר האלף

עשוי להיות מורכב יותר מן האופן הפשוט שבו מסורות נוצריות רבות מציגות אותו.

---

59. 12 נציגי אחרית הימים אינם מובילים עוד קבוצה נוספת של מלאכים

הדבר המיוחד ביותר בקבוצה השלישית הוא:

שהם אינם מובילים בעיקר:

עוד 144,000 מלאכים נאמנים.

אלא:

144,000 מנצחים אנושיים.

כך מתקבל המבנה:

צוות משה — 12 בני אדם → 144,000 מלאכים נאמנים
צוות פאולוס — 12 בני אדם → 144,000 מלאכים נאמנים
צוות אחרית הימים — 12 בני אדם → 144,000 מנצחים אנושיים

לפי שיאו־יאנג,

זה עשוי להצביע על כך:

שבשלב הסופי האנושות באמת מתחילה להיכנס אל:

תפקידי הנהגה גבוהים שבעבר נשאו ישויות שמימיות.

---

60. ולמה דווקא 144,000?

בנקודה הזאת,

המספר 144,000 בספר ההתגלות נעשה חשוב במיוחד.

למה לא:

140,000?

150,000?

או פשוט:

״המון מנצחים״?

שיאו־יאנג סבור:

שייתכן מאוד ש־144,000 אינו מספר מקרי.

144,000 עשוי להתאים בדיוק למספר הכולל של מלאכים שנפלו.

אם כך,

144,000 המנצחים האנושיים

אינם רק:

קבוצה שקיבלה פרס מיוחד.

הם עשויים אפילו:

למלא באופן רשמי תפקידים שנשארו פנויים בעקבות נפילתם של 144,000 מלאכים.

61. ״מנצח״ אינו רק ״נושע״, אלא מי שבגר מספיק כדי לשאת תפקיד

כאן צריך לחזור שוב להבחנה בין:

ישועה

לבין:

ניצחון.

שיאו־יאנג מדגיש:

שהצדקה באמונה／ישועה

אינן אותו דבר כמו:

בגרות חיים,

נאמנות,

ניצחון,

שכר,

והיכולת לשאת תפקיד.

מי שנושע

יכול להיות מוצדק באמונה במשיח.

אבל כדי לשאת:

תפקיד הנהגה גבוה מאוד,

נדרשים:

בגרות,

נאמנות,

וניצחון.

---

62. 144,000 עשויים להיות קבוצה שבגרה מספיק כדי ״למלא את המקומות״

לכן שיאו־יאנג סבור:

שחשיבותם של 144,000

אינה רק בכך:

שהם אדוקים יותר.

אלא בכך:

שהם כבר הבשילו עד כדי יכולת לשאת:

תפקידים שהיו שייכים בעבר לישויות שמימיות בכירות.

כלומר:

אלוהים אינו מחפש אנשים שסתם ״ישבו בכיסא״, אלא מבשיל אנשים שבאמת מסוגלים לשאת את המקום.

---

63. נראה שישוע אינו רוצה שרק הוא עצמו יהיה המנצח היחיד

אם אחת מהאשמותיו הראשונות של השטן הייתה:

שהאדם שנברא בצלם בן־האדם אינו אמין,

ישוע עצמו,

כבן־האדם המושלם,

כבר הוכיח:

כישלונו של אדם אינו אומר שבן־האדם נכשל.

אבל שיאו־יאנג סבור:

שישוע כאילו אינו מסתפק בכך:

שרק הוא עצמו ניצח.

הוא גם רוצה לאסוף:

קבוצה שלמה של אנשים שבאמת נעשו דומים לו.

---

64. 144,000 הם הראיה הקבוצתית להבשלת ״צלם בן־האדם״

אם הקבוצה הזאת:

הולכת אחרי השה,

נאמנה לחלוטין,

קדושה,

מנצחת,

ובוגרת,

אז בסוף אלוהים אינו משיב לשטן רק באמצעות:

בן־אדם מושלם אחד.

אלא גם באמצעות:

144,000 בני אדם מנצחים שנעשו דומים לבן־האדם.

לפי שיאו־יאנג,

הם יכולים להשיב גם לשטן וגם לעולם,

ולהיות עדים במשפט הכס הלבן.

כאילו לומר לשטן:

״אמרת שהאנשים שנבראו בצלמו ובדמותו של בן־האדם אינם אמינים? עכשיו הסתכל על האנשים האלה.״

או לומר לאנושות:

״אמרתם שכל בני האדם חלשים ושאי אפשר להיות נאמנים לחלוטין לישוע? הסתכלו על 144,000 המנצחים.״

---

65. זה עשוי להסביר מדוע לאחר האלף עדיין יש לשטן מניע להוליך שוב שולל

אם אחת מהאשמותיו הראשונות של השטן הייתה:

שבני האדם שנבראו בצלם בן־האדם אינם אמינים,

אז גם לאחר שישוע עצמו מנצח,

השטן עדיין יכול כאילו לומר:

״אבל זה רק הוא.״

ואם אלוהים בסוף עדיין רוצה:

להשלים 144,000 מנצחים בוגרים,

אז כאשר השטן משתחרר לאחר האלף,

אפשר להבין יותר בקלות מדוע עדיין יש לו:

מניע אחרון להוליך שולל,

לנסות,

ולנסות להוכיח שהאנושות אינה אמינה.

---

66. ארבע החיות ו־144,000 פועלים למעשה לפי אותו עיקרון

כאשר מסתכלים לאחור,

ייתכן ש:

ארבע החיות

ו:

המנצחים האנושיים

פועלים לפי אותו עיקרון של מלכות אלוהים:

קודם מוכיחים נאמנות בתוך חירות, ואז מקבלים תפקיד גבוה יותר.

כך ארבע החיות;

כך 36 הזקנים במודל הסופי;

וכך 144,000.

---

67. לכן ארבע החיות עשויות להיות ״המנצחים של עולם המלאכים״

ארבע החיות אינן:

מנצחים אנושיים.

אבל ייתכן שהן מציגות:

חיי ניצחון בוגרים מאוד

בתוך עולם הישויות המלאכיות.

הן:

אינן נאבקות להיות המרכז,

אינן מקנאות במקומו של אחר,

מקבלות את סדר אלוהים,

מסונכרנות איתו לחלוטין,

נושאות את כבודו,

ועדיין יודעות:

שהן רק נבראות.

לכן אפשר לומר:

ארבע החיות עשויות להיות המנצחים של עולם המלאכים; 144,000 הם המנצחים מתוך האנושות.

---

68. זהו הניגוד החריף ביותר בין ארבע החיות למלאכים שנפלו

המלאכים שנפלו יכולים לשאול:

״למה בן־האדם?״

אבל ארבע החיות משיבות:

״השה ראוי.״

צד אחד מסתכל יותר ויותר על:

הכבוד שלו,

הכוח שלו,

והוותק שלו,

ונעשה פחות מוכן לקבל את סדר אלוהים.

הצד השני,

ככל שהוא קרוב יותר לאלוהים,

יודע יותר:

שהסדר של אלוהים אינו טעות.

---

69. גם כאשר ארבע החיות מסונכרנות לחלוטין עם אלוהים, הן עדיין רק נבראות

זהו אחד הגבולות החשובים ביותר במאמר.

ארבע החיות יכולות:

להיות כסו／מרכבתו של אלוהים;

לשאת את כבודו;

להיות במובן מסוים ״רגליים״ של תנועת הכס;

להשמיע קול אדיר המזכיר את קול שדי;

ולהיות מסונכרנות מאוד עם פעולת אלוהים.

אבל בכל זאת:

הן נשארות:

נבראות.

כך גם:

144,000 המנצחים האנושיים.

גם אם הם מקבלים תפקידים גבוהים מאוד,

הם לעולם אינם נעשים:

אלוהים עצמו.

---

70. אבל השה שונה לחלוטין

השה בספר ההתגלות אינו:

כרוב בכיר יותר.

הוא אינו:

המקום הראשון מתוך 40.

והוא אינו:

המלאך החזק ביותר.

לפי המודל של שיאו־יאנג,

הוא:

הדבר שהיה בראשית.

הוא:

הראשון

והאחרון;

אלפא ואומגה.

הוא יכול באמת:

להיעשות אדם,

מבלי לאבד:

את זהותו העולה על כל עולם הנבראים.

הוא:

נציגו היחיד של האל העליון —

ישוע המשיח, בן־האדם.

---

סיכום: מן הכרובים ששמרו בשער, אל כס אלוהים, ועד השה

הכבוד האמיתי של ארבע החיות

אינו:

כמה כנפיים יש להן,

כמה עיניים,

או כמה כוח.

אלא:

שהן הוכיחו נאמנות בתוך חירות, ולבסוף הבשילו עד שהיו ראויות לשאת את כבוד אלוהים.

ובסופו של דבר,

התשובה שנותנות ארבע החיות הנאמנות היא:

״השה ראוי.״