איך יהודי יכול להתחיל ללמוד את הברית החדשה?

קודם לחקור את ישוע — לא קודם להצטרף לנצרות

מ״הבשורה על־פי מתי״ ועד ״ספר ההתגלות״ — מסלול קריאה שאינו דורש ממך לקבל מראש את הנצרות, וגם לא להניח בצד את התנ״ך

הסבר קצר למונחים מן הברית החדשה עבור קורא יהודי — אפשר לדלג

המאמר הזה נכתב בעיקר עבור קוראים יהודים שמתעניינים בישוע, בברית החדשה ובשאלת המשיח. לכן נבהיר בקצרה כמה מונחים נפוצים בברית החדשה ובנצרות.

הברית החדשה (New Testament): השם הנוצרי לקובץ הספרים שמתחיל ב״הבשורה על־פי מתי״ ומסתיים ב״ספר ההתגלות״. הוא כולל את ארבע הבשורות, מעשי השליחים, האיגרות וספר ההתגלות. השם ״ברית חדשה״ קשור לרעיון של ברית חדשה, ואינו חייב להתפרש כאילו התנ״ך איבד את ערכו.

גם אם אינך מקבל כרגע את הברית החדשה ככתבי קודש בעלי אותה סמכות כמו התנ״ך, אפשר לקרוא אותה תחילה כאוסף מרכזי של כתבים מן המאה הראשונה ומן התקופה הקדומה על האמונה בישוע.

ישוע (Jesus / Yeshua / ישוע): בעברית שמו ישוע. בסינית הנוצרית מקובל הכינוי 耶穌, ובאנגלית Jesus.

המשיח (Christ / Christos): המילה ״Christ״ אינה שם משפחה של ישוע. היא באה מן היוונית Christos, המקבילה ל־Mashiach — משיח, כלומר ״המשוח״. לכן ״ישוע המשיח״ פירושו למעשה: ישוע הוא המשיח.

הבשורה (Gospel): פירושה ״בשורה טובה״. במרכז הבשורה שבברית החדשה עומדת הטענה שישוע הוא המשיח, שהוא מת וקם מן המתים, ושהוא עתיד לשוב ולהשלים את מלכות אלוהים.

הקהילה / הכנסייה (Church): בברית החדשה המושג אינו מתייחס בראש ובראשונה לבניין דתי, אלא לקהל של מאמינים שנקראו והתאספו יחד. תנועת ישוע בראשיתה צמחה מתוך יהודים ובירושלים.

שליח (Apostle): אדם שנשלח בשליחות. שנים־עשר השליחים היו בראש ובראשונה תלמידים יהודים שישוע בחר ושלח.

רוח הקודש (Ruach HaKodesh / רוח הקודש): השפה של הברית החדשה ממשיכה את שפת התנ״ך על ״רוח אלוהים״. הנצרות ניסחה מאוחר יותר את היחס בין האב, הבן ורוח הקודש במסגרת תורת השילוש.

הערת תרגום: המקור של מאמר זה נכתב בסינית. ייתכן שבתרגום העברי נפלו טעויות או אי־דיוקים. במקרה של הבדל במשמעות, המשמעות של המקור הסיני היא הקובעת.

זה לא מאמר שמבקש ממך להמיר דת לפני שהתחלת לקרוא

לדעת שיאו־יאנג, נוצרי סיני ממלזיה, אם יהודי מתחיל להתעניין בישוע, השאלה הראשונה שלו אינה צריכה להיות:

״האם עליי להפוך לנוצרי?״

יש שאלה בסיסית יותר:

״מה בעצם טוענת הברית החדשה?״

אין צורך להאמין בברית החדשה כדי להיות רשאי לקרוא אותה.

גם אין צורך, לפני העמוד הראשון, לקבל מראש את השילוש, את משמעות הצלב או את הטענה שישוע הוא המשיח.

אפשר להתחיל משאלה היסטורית וטקסטואלית פשוטה:

מה ראו אותם יהודים מן המאה הראשונה שהאמינו בישוע בתוך התנ״ך שלהם?

אם הם טעו, אפשר לקרוא ולבדוק היכן טעו.

אבל אם הם לא טעו, השאלה נעשית גדולה הרבה יותר.

ההמלצה הראשונה: אל תתחיל מיד לקרוא שוב מבראשית

זה אולי נשמע הפוך מן האינטואיציה.

כיהודי, התנ״ך כבר נמצא לפניך.

אז למה לא להתחיל בבראשית ולקרוא ישר עד הסוף?

לדעת שיאו־יאנג, בפגישה הראשונה עם האמונה בישוע, יעיל יותר קודם להבין אילו שאלות הברית החדשה בכלל מציבה.

אחרת אפשר לקרוא שוב את אברהם, משה, דוד וישעיהו, ועדיין לראות אותם רק דרך מסגרת הקריאה שכבר מוכרת לך.

אבל אחרי שאתה יודע מה הברית החדשה טוענת, פרטים שפעם נראו שוליים עשויים להפוך לשאלות גדולות.

למשל:

• מדוע ישוע אומר שאברהם ״ראה״ את יומו?
• מדוע האיגרת אל העברים קושרת את משה לחרפת המשיח?
• מדוע דוד מכנה את צאצאו העתידי ״אדוני״?
• ואם ישעיהו ראה את כבוד יהוה, מדוע הבשורה על־פי יוחנן אומרת שהוא ראה את כבוד ישוע?

לכן שיאו־יאנג אינו מציע להתחיל מיד:

בראשית → התגלות

אלא קודם לקרוא חמישה ספרים מרכזיים:

1. מתי
2. מעשי השליחים
3. האיגרת אל העברים
4. יוחנן
5. ספר ההתגלות

ורק אחר כך להרחיב את המעגל.

תחנה ראשונה: הבשורה על־פי מתי — האם ישוע הוא באמת המשיח שישראל חיכתה לו?

אם צריך לבחור ספר אחד בלבד כפתח ליהודי המתעניין בברית החדשה, שיאו־יאנג היה מתחיל ב:

הבשורה על־פי מתי.

לא רק משום שהיא מופיעה ראשונה.

אלא משום שכבר בפתיחה היא ממקמת את ישוע בתוך הסיפור של אברהם, דוד וישראל.

הפתיחה אינה אומרת:

״שכחו את אברהם, משה ודוד — עכשיו מתחילה דת זרה חדשה.״

להפך.

היא מתחילה באברהם, דוד והמשיח.

השאלה המרכזית של מתי היא שאלה יהודית מאוד:

האם ישוע הוא המשיח?

כשאתה קורא את מתי, אל תסתכל רק על הנסים

שים לב גם לאופן שבו ישוע קשור שוב ושוב אל התורה, הנביאים, דוד, השבת, המקדש, ירושלים, פסח ומלכות אלוהים.

שוב ושוב מופיע הכינוי:

״בן דוד״

אבל במתי כ״ב ישוע עצמו מעלה בעיה.

הוא שואל:

של מי המשיח בן?

התשובה היא:

של דוד.

ואז הוא מצטט את תהילים ק״י:

״נְאֻם יהוה לַאדֹנִי: שֵׁב לִימִינִי…״

ומעלה את השאלה:

אם דוד מכנה את המשיח ״אדוני״, כיצד המשיח יכול להיות רק בנו של דוד?

בקריאה הראשונה אין צורך למהר לענות.

פשוט השאר את השאלה פתוחה.

כי כשתגיע אל האיגרת אל העברים, אותו מזמור יחזור שוב.

תחנה שנייה: מעשי השליחים — מה הייתה בעצם תנועת ישוע בראשיתה?

אחרי מתי, הספר הבא המומלץ הוא:

מעשי השליחים.

הוא חשוב במיוחד לקורא יהודי.

מפני שהיום, כשחושבים על ״נצרות״, קל לחשוב על אירופה, אמריקה, כנסיות, צלבים, חג המולד ותרבות גויים.

ומכאן קל להגיע למסקנה:

״האמונה בישוע הייתה מלכתחילה דת של גויים.״

אבל התמונה בראשית מעשי השליחים שונה מאוד.

בראשיתה, תנועת ישוע הייתה ויכוח יהודי על זהות המשיח

הסיפור מתחיל בירושלים.

כיפא / פטרוס היה יהודי.

יוחנן היה יהודי.

יעקב היה יהודי.

שאול / פאולוס היה יהודי.

המאמינים הראשונים בישוע לא היו קבוצה של גויים שבאה אל היהודים ואמרה:

״האמונה שלכם שגויה, הבאנו לכם אל חדש.״

התמונה הקדומה קרובה הרבה יותר ל:

קבוצה של יהודים שאומרת ליהודים אחרים: אנחנו מאמינים שהמשיח שישראל חיכתה לו כבר בא.

אפשר לדחות את המסקנה שלהם.

אבל כדאי קודם להבין:

הוויכוח התחיל בתוך העולם היהודי עצמו.

מעשי השליחים גם עוזר להבין כיצד הגויים נכנסו לתמונה

זו שאלה חשובה נוספת.

אם המשיח הוא משיח ישראל, כיצד קרה שבסופו של דבר רוב המאמינים בו בעולם אינם יהודים?

מעשי השליחים מתאר את התהליך הזה מבפנים.

כדאי במיוחד לעקוב אחר:

• המפגש של כיפא עם גויים
• שליחותו של שאול
• אנטיוכיה
• ומעשי השליחים ט״ו

שם עולה שאלה יסודית:

האם גוי שמאמין במשיח ישראל חייב קודם להפוך ליהודי במלוא המובן?

התשובה שניתנה שם שינתה מאוחר יותר חלק גדול מן ההיסטוריה.

תחנה שלישית: האיגרת אל העברים — אם ישוע הוא המשיח, מה קורה למשה, לכהונה, למשכן ולקורבנות?

הספר השלישי ששיאו־יאנג ממליץ עליו הוא:

האיגרת אל העברים.

עבור קורא יהודי, זה עשוי להיות אחד הספרים המעניינים ביותר לקריאה מוקדמת בברית החדשה.

לא רק בגלל השם ״אל העברים״.

אלא מפני שהספר כולו עוסק שוב ושוב באברהם, מלכי־צדק, משה, יהושע, אהרן, כהנים, הכהן הגדול, המשכן, קודש הקודשים, דם, קורבנות, ברית, מנוחה ותהילים.

אינך חייב להסכים עם האיגרת אל העברים — קודם בדוק כיצד היא משתמשת בתנ״ך

השאלה הגדולה של הספר היא:

אם ישוע הוא באמת המשיח, אל מה הצביעו מוסדות עבודת האלוהים של ישראל?

האם הכהונה היא התכלית?

האם המשכן הוא התכלית?

האם יום הכיפורים הוא התכלית?

האם קורבנות בעלי החיים הם התכלית?

או שמא כל אלה מצביעים מראש אל מציאות גדולה יותר?

אפשר עדיין לחלוק על התשובה.

אבל כדאי לבדוק בעצמך כיצד המחבר משתמש בתנ״ך.

האיגרת אל העברים מחזירה אותך שוב ושוב לתהילים ק״י

במתי כבר נתקלת במילים:

״יהוה אמר לאדוני…״

האיגרת אל העברים חוזרת שוב ושוב אל אותו מזמור.

אבל היא מדגישה גם משפט נוסף:

״אתה כהן לעולם על דברתי מלכי־צדק.״

וכאן השאלה נעשית רחבה יותר:

מדוע מלך משיחי הקשור לדוד הוא גם כהן לעולם?

כיצד מתחברים מלכות וכהונה בדמות אחת?

זו אחת השאלות שהאיגרת אל העברים מנסה לפתוח לעומק.

תחנה רביעית: הבשורה על־פי יוחנן — עכשיו אפשר לשאול באמת: מי הוא ישוע?

בשלב הזה כבר קראת על ישוע כמשיח, ישוע כבן דוד, הקהילה היהודית הקדומה, והקשר שמציבה האיגרת אל העברים בין ישוע לבין כהונה, ברית ומשכן.

עכשיו אפשר להתקדם אל השאלה הקשה יותר:

האם הברית החדשה אומרת שישוע הוא רק המשיח — או שהיא טוענת דבר גדול בהרבה?

לכן הספר הרביעי הוא:

הבשורה על־פי יוחנן.

יוחנן מתחיל בכך שהוא דוחף את קיומו של ישוע אל ״בראשית״

כבר בפרק הראשון השאלה אינה רק מתי נולד ישוע.

הטקסט לוקח את הקורא אל ההתחלה.

בהמשך ישוע אומר דברים נועזים מאוד.

הוא אומר שאברהם שמח לראות את יומו, ושאברהם ראה אותו.

ואז הוא אומר:

״בטרם היות אברהם — אני הוא.״

אין צורך מיד לכסות את הפסוק במערכת תאולוגית מאוחרת.

אפשר קודם לחזור לתנ״ך ולשאול:

האם יש קשר בין דברי ישוע לבין המקומות בבראשית שבהם יהוה ״נראה״ אל אברהם?

ואז מגיעה שאלה ישירה עוד יותר: את מי ראה ישעיהו?

בישעיהו ו׳ נאמר שישעיהו ראה את יהוה צבאות.

השרפים קוראים:

״קדוש, קדוש, קדוש.״

אבל ביוחנן י״ב, אחרי ציטוט דברי ישעיהו, המחבר אומר:

ישעיהו ראה את כבודו של ישוע.

וכאן קשה להתחמק מן השאלה:

מה בדיוק חושבת הברית החדשה על היחס בין ישוע לבין יהוה?

אין צורך לקבל מראש את השילוש.

אפשר אפילו להניח לזמן מה את המונח ״שילוש״ בצד.

קודם כל בדוק את הטקסט.

ישוע אפילו אומר: אם באמת האמנתם למשה, הייתם מאמינים גם לי

בבשורה על־פי יוחנן אומר ישוע:

״אילו האמנתם למשה, הייתם מאמינים גם לי, כי עליי הוא כתב.״

עבור קורא יהודי זו טענה עצומה.

למעשה היא אומרת:

אם קוראים את משה עד הסוף, מגיעים בסופו של דבר לשאלת ישוע.

האם זו קריאה נכונה?

או שמאמיני ישוע כופים משמעות נוצרית על התורה?

אין צורך להכריע מיד.

שמור את השאלה עד שתגיע לסבב הקריאה השלם של התנ״ך.

תחנה חמישית: ספר ההתגלות — לראות לאן הברית החדשה לוקחת לבסוף את כל סיפור התנ״ך

הספר החמישי המומלץ הוא:

ספר ההתגלות.

אבל שיאו־יאנג אינו ממליץ להתחיל ממנו ללא שום רקע.

אחרת קל לראות רק:

• 666
• חיות
• מלחמות
• אסונות
• וסוף העולם

אחרי ארבעת הספרים הקודמים אפשר להתחיל לראות משהו אחר:

ספר ההתגלות מלא בעולם של התנ״ך.

כמעט בכל מקום בהתגלות יש הדים של התנ״ך

תמצא בו את בראשית:

• עץ החיים
• הנחש
• בריאה חדשה

את יציאת מצרים:

• מכות
• שה
• יציאה מעבדות
• שירת משה

את ישעיהו:

• כס המלכות
• קדושה
• שמים חדשים וארץ חדשה

את יחזקאל:

• חיות
• מקדש
• נהר חיים
• עיר

את דניאל:

• חיות
• בן אדם
• מלכות

ואת זכריה:

• מנורה
• זיתים
• ירושלים

לכן במקום לראות בהתגלות ספר דמיוני של סוף העולם שנולד מתוך תרבות מערבית, אפשר לראות בו ניסיון לאסוף מחדש את תמונות אחרית הימים של התנ״ך ולרכז אותן סביב ישוע המשיח.

שיאו־יאנג גם מבקש להזהיר: אל תשפוט את הברית החדשה רק לפי ״הנצרות התרבותית״ של ימינו

לדעת שיאו־יאנג, רבים מן הנוצרים כיום אינם בהכרח מבינים לעומק את הברית החדשה.

לדעתו, רבים קוראים אותה באופן שטחי מאוד.

הם מכירים:

• ״ישוע אוהב אותך״
• חג המולד
• ״ללכת לגן עדן״
• וללכת לכנסייה ביום ראשון

אבל הם עשויים להכיר הרבה פחות את משה, המשכן, הכהונה, מלכות דוד, הנביאים, מלכות אלוהים, התחייה והשמים החדשים והארץ החדשה.

חלק ממה שנראה היום ״נוצרי טיפוסי״ אינו בהכרח מרכז הברית החדשה

לדוגמה:

חג המולד.

הברית החדשה אכן מספרת על לידת ישוע, אבל אינה מצווה על המאמינים לחגוג בכל שנה את לידתו ב־25 בדצמבר.

הברית החדשה גם אינה קובעת ש־25 בדצמבר היה תאריך לידתו של ישוע.

התאריך, המנהגים והתרבות שהתפתחו סביב החג הם תוצאה של תהליך היסטורי ארוך, וחלק מן הצורות המאוחרות הושפעו גם ממסורות וחגים אירופיים קיימים.

לכן:

״תרבות חג המולד״ אינה זהה בהכרח ל״ישוע של הברית החדשה״.

גם ״למות וללכת לגן עדן״ אינו הסוף המלא של סיפור הברית החדשה

בתרבות נוצרית מודרנית אפשר לעתים לצמצם את הישועה למשפט אחד:

״אחרי המוות הולכים לגן עדן.״

אבל אם קוראים את מתי, איגרות שאול, האיגרת אל העברים וספר ההתגלות, רואים שהתמונה הסופית רחבה בהרבה:

• תחיית המתים
• מלכות אלוהים
• מלכות המשיח
• משפט
• שמים חדשים וארץ חדשה
• ואלוהים השוכן עם בני האדם

לכן לדעת שיאו־יאנג, חלק מן הדימויים הנוצריים המאוחרים, שהושפעו מפילוסופיה, תרבות עממית ומסורות דתיות מאוחרות, עלולים דווקא להסתיר את האופי היהודי מאוד של הברית החדשה — אופי שממוקד בתחייה ובמלכות.

אין פירוש הדבר שהברית החדשה אינה מדברת כלל על שמים.

אלא:

״ללכת לגן עדן״ אינו סיכום מלא של הסיפור.

לכן יהודי שקורא ישירות את הברית החדשה עשוי לראות דברים שנוצרים רבים מפספסים

זו אחת האפשרויות ששיאו־יאנג מבקש להעלות.

קורא יהודי שמכיר מילדות תורה, פסח, שבת, מקדש, כהונה, דוד, נביאים, ירושלים והיסטוריה של ישראל, עשוי בקריאה ראשונה רצינית של הברית החדשה לזהות מהר יותר מרבים מן הנוצרים הגויים את הרקע האמיתי שלה.

כשאתה קורא על:

השה

אתה אולי לא תחשוב תחילה על סמל נוצרי חמוד.

אתה עשוי לחשוב מיד על:

פסח.

כשאתה קורא:

כהן גדול

זה לא יהיה רק מונח תאולוגי זר.

אתה עשוי לחשוב על:

יום הכיפורים וקודש הקודשים.

כשאתה קורא:

בן דוד

אתה עשוי לחשוב על:

מלכות ומשיח.

וכשאתה קורא על:

ירושלים החדשה

יהיה לך קשה יותר לצמצם אותה ל:

״נשמות שעולות לשמים.״

לכן הרקע היהודי עשוי להיות יתרון בקריאת הברית החדשה, ולא רק מכשול

אין פירוש הדבר שיהודי יקבל באופן טבעי את מסקנות הברית החדשה.

ודאי שלא.

נותרות שאלות קשות מאוד:

• אלוהותו של ישוע
• הצלב
• הברית החדשה
• מעמד הגויים
• היחס לתורה
• והשילוש

אבל לפחות בשאלה:

״על מה בכלל מדברים מחברי הברית החדשה?״

לקורא יהודי עשויים להיות יתרונות רקע משמעותיים.

שיאו־יאנג אף סבור:

יהודי שמכיר היטב את התנ״ך ומוכן לקרוא את הברית החדשה באותה רצינות, עשוי להפיק ממנה יותר מרבים מן הנוצרים הגויים שגדלו בעיקר על תרבות כנסייתית.

לא מפני שמוצא יהודי מבטיח הבנה רוחנית.

אלא מפני שהברית החדשה עצמה צמחה מתוך סיפורה של ישראל.

ישראל היא השורש; הקהילה מן הגויים היא ענף שהורכב אל הסיפור הזה.

אחרי חמשת הספרים האלה — אל תמהר להכריע

בשלב הזה כבר פגשת לפחות חמש שאלות מרכזיות:

• מתי — האם ישוע הוא המשיח מבית דוד שישראל חיכתה לו?
• מעשי השליחים — מי היו בעצם המאמינים הראשונים בישוע?
• האיגרת אל העברים — מה היחס בין ישוע לבין משה, כהונה, משכן, קורבנות וברית?
• יוחנן — מה היחס בין ישוע לבין יהוה?
• התגלות — לאן מגיעים בסופו של דבר המשיח, ישראל, העמים והעולם?

בשלב הזה שיאו־יאנג אינו ממליץ לעצור מיד ולבקש מרב או מכומר לענות על הכול במקומך.

עדיף:

להמשיך לקרוא בעצמך.

השלב השישי: לקרוא את כל הברית החדשה — ממתי ועד ההתגלות

חמשת הספרים הראשונים נועדו לבנות שלד.

אחר כך קרא את כל הברית החדשה:

ממתי ועד ההתגלות.

אל תיתקע מיד בכל מחלוקת תאולוגית.

קודם קרא את הסיפור כולו:

ישוע מופיע

→ מת

→ קם מן המתים

→ תלמידיו מבשרים

→ גויים נכנסים

→ קהילות נוצרות

→ השליחים מסבירים את המשיח

→ אחרית הימים

→ מלכות המשיח

→ בריאה חדשה

קודם הבן:

איזה סיפור הברית החדשה עצמה מספרת?

בקריאה הזאת כדאי לסמן כל ציטוט מן התנ״ך

בכל פעם שאתה רואה:

• ״ככתוב״
• ״הנביא אמר״
• ״משה אמר״
• ״דוד אמר״

סמן זאת.

ואז חזור להקשר המקורי בתנ״ך.

אל תסתפק בשורה שהמחבר של הברית החדשה ציטט.

בדוק בעצמך.

אפשר אפילו להשתמש בשלושה סימנים:

• ✓ — אני מבין את הקשר.
• ? — עדיין איני מבין מדוע המחבר מפרש כך.
• × — כרגע איני מסכים עם הפרשנות.

אינך צריך להעמיד פנים שהכול כבר ברור.

השלב השביעי: עכשיו חזור לבראשית וקרא עד ההתגלות

רק בשלב הזה שיאו־יאנג ממליץ להתחיל:

בראשית → התגלות.

והפעם נסה לרגע להחזיק בהשערה:

״אם טענת הברית החדשה נכונה, התנ״ך והברית החדשה מספרים למעשה סיפור אחד רציף.״

ואז בדוק בעצמך אם ההשערה עומדת במבחן.

כשתקרא מחדש את אברהם, יופיעו שאלות חדשות

מדוע ישוע אומר:

אברהם ראה את יומו?

ומדוע בראשית אומר שוב ושוב:

יהוה נראה אל אברהם?

האם יש קשר בין הדברים?

כשתקרא מחדש את משה ואת יציאת מצרים, השאלות ישתנו

מדוע הברית החדשה מכניסה את המשיח אל סיפורו של משה?

מדוע שאול אומר:

״הצור היה המשיח״?

ומדוע האיגרת אל העברים אומרת שמשה החשיב את:

חרפת המשיח

לגדולה יותר מאוצרות מצרים?

כשתחזור לדוד, שוב תפגוש את ״אדוני״

תהילים ק״י:

יהוה אמר לאדוני.

אם המשיח הוא רק צאצא של דוד, מדוע דוד מכנה אותו:

אדוני?

ומדוע אותה דמות היא גם:

כהן לעולם?

וכשתקרא מחדש את ישעיהו, השאלה עשויה להיות גדולה עוד יותר

ישעיהו רואה:

את יהוה צבאות.

אבל יוחנן אומר:

ישעיהו ראה את כבוד ישוע.

ישעיהו גם מתאר:

• ילד
• עבד סובל
• מלך מלא כבוד
• ועולם של שלום

האם אלה דמויות שונות?

או:

שלבים שונים בתמונה של אותו משיח?

וכשתגיע שוב להתגלות, ייתכן שתראה שהיא חוזרת בעצם אל בראשית

בראשית מתחיל ב:

עץ החיים.

וההתגלות מסתיימת שוב ב:

עץ החיים.

בראשית מציג:

נחש.

וההתגלות חושפת:

את הנחש הקדמוני.

בראשית מתחיל:

בשמים ובארץ.

וההתגלות מסתיימת ב:

שמים חדשים וארץ חדשה.

בבראשית האדם יוצא מן הגן.

בסוף ההתגלות:

אלוהים שוכן שוב עם בני האדם.

מנקודת המבט של הברית החדשה, זה אינו:

סיפור יהודי שמסתיים, ואז דת גויים אחרת מתחילה.

אלא:

אותו סיפור שמגיע אל השלמתו.

אין צורך לקבל את השילוש לפני שקוראים את יוחנן

אם המילים:

• אב
• בן
• רוח הקודש

נשמעות מיד כמו:

שלושה אלים

מובן שקורא יהודי יתנגד.

אבל בתחילת הדרך אין צורך אפילו לפתור את כל תורת השילוש.

אפשר קודם לשאול את הטקסט:

• מדוע יוחנן מציב את ישוע ב״ראשית״?
• מדוע ישוע אומר שאברהם ראה אותו?
• מדוע יוחנן אומר שישעיהו ראה את כבודו?
• מדוע פסוקים שבתנ״ך עוסקים ביהוה מוחלים בברית החדשה על ישוע?

רק אחרי בירור השאלות האלה אפשר לשאול:

מדוע נוצרים הגיעו בסופו של דבר לניסוח של אל אחד, ובתוך אחדותו הבחנה אמיתית בין האב, הבן ורוח הקודש?

זה טבעי יותר מללמוד מראש נוסחה תאולוגית.

ואל תשפוט את ישוע רק לפי מה שנוצרים מאוחרים יותר עשו

גם זה חשוב.

בהיסטוריה הנוצרית אכן היו:

• אנטישמיות
• רדיפות
• המרות דת בכפייה
• אלימות
• ויהירות תאולוגית

אי אפשר למחוק זאת.

שיאו־יאנג גם אינו חושב שכל מה שנעשה תחת השם ״נצרות״ מייצג בהכרח את ישוע.

לכן צריך להפריד בין שתי שאלות:

מה עשו נוצרים מאוחרים יותר?

לבין:

מי היה ישוע מן המאה הראשונה?

הראשונה אינה יכולה לבדה להכריע את השנייה.

לקרוא את הברית החדשה אינו שווה להמרת דת

אפשר לקרוא את מתי, ועדיין לא לקבל את ישוע.

אפשר לקרוא את האיגרת אל העברים, ועדיין לחלוק על המחבר.

אפשר לקרוא את יוחנן, ועדיין לא לקבל את אלוהותו של ישוע.

קריאה אינה כניעה.

היא קודם כול:

הבנה.

הדבר שכדאי להימנע ממנו הוא:

לדחות משהו רק על סמך מה שאחרים אמרו עליו, מבלי לקרוא אותו באמת.

מסלול קריאה פשוט עבור יהודי המתעניין בישוע

השלב הראשון: מתי

שאל:

האם ישוע הוא בן דוד? ומדוע הוא גם אדונו של דוד?

השלב השני: מעשי השליחים

שאל:

מי היו המאמינים הראשונים בישוע? וכיצד נכנסו הגויים?

השלב השלישי: האיגרת אל העברים

שאל:

מה היחס בין המשיח לבין משה, כהונה, משכן, קורבנות, ברית ומלכי־צדק?

השלב הרביעי: יוחנן

שאל:

מדוע אברהם ראה אותו? מדוע ישעיהו ראה את כבודו? ומה היחס בינו לבין יהוה?

השלב החמישי: ספר ההתגלות

שאל:

כיצד מתחברים בסוף המשיח, ישראל, העמים, ירושלים, משפט, תחיית המתים והבריאה החדשה?

ואחר כך:

ממתי ועד ההתגלות

קריאה מלאה של הברית החדשה.

ולבסוף:

מבראשית ועד ההתגלות

קריאה מחדש של כל הסיפור.

ולבסוף, אינך חייב להתחיל מן השאלה: ״יהדות או נצרות?״

לפחות בתחילת הדרך, אפשר לצמצם את השאלה.

לא:

״לאיזו דת עליי להצטרף?״

אלא:

״מי הוא ישוע?״

האם הוא רק:

• רב יהודי?
• מועמד משיחי שנכשל?
• אדם שהגויים הפכו מאוחר יותר לאל?

או שמא:

הסיפור של אברהם, משה, דוד והנביאים אכן מגיע אליו?

אם התשובה שלילית, אחרי קריאה רצינית תדע לפחות מה בדיוק אתה דוחה.

אבל אם קיימת אפשרות שהתשובה חיובית, אז השאלה כבר אינה רק:

״האם עליי לקבל דת של גויים?״

אלא:

״האם ייתכן שהמשיח שישראל חיכתה לו אלפי שנים כבר בא פעם אחת?״

ואם הוא אכן בא, הברית החדשה מוסיפה טענה גדולה עוד יותר:

ישוע המשיח עתיד לשוב על העננים.

לכן עצתו הראשונה של שיאו־יאנג ליהודי שמתעניין בישוע אינה:

להאמין מיד.

וגם לא:

להמיר דת מיד.

אלא פשוט:

לקרוא בעצמך.

ולהתחיל ב:

הבשורה על־פי מתי.

האתר הרשמי של ״שיאו־יאנג — לחיות את כבוד האל״:
https://xiaoyang-theology.christianyeong.chatgpt.site/he